אני זוכר את היום שבו החלטתי להיכנס לעולם הזה, עולם התוכנה. זה היה אחרי שנים רבות שבהן עבדתי במקצוע שלא באמת שיבח אותי, לא הצליח לגעת בי בצורה עמוקה. אז, כמו כל סטודנט נלהב חדש בתחילת הדרך, פניתי ללימודי תכנות.
בהתחלה חששתי. המחשבות רצות בראש - "האם אני מספיק חכם?", "מה אם לא אצליח?", ואפילו "האם זו בחירה נכונה?". אבל ככל שלמדתי יותר על הקוד ועל היכולת שלי ליצור משהו מאפס, הבנתי שהעבודה הזו מספקת לי משהו שאין לו תחליף: יצירתיות אמיתית ויכולת להשפיע.
לאחר שסיימתי את הלימודים ובסוף מצאתי עבודה בחברת סטארט-אפ קטנה ומרגשת בתל אביב, הגשמתי חלום והתחלתי להרגיש שאני חלק ממשהו גדול יותר. העבודה הייתה אינטנסיבית אך מספקת; שעות ארוכות מול המסך הפכו להיות חלק מהשגרה היומית שלי. העבודות המשותפות על פרויקטים עם הצוות היו כמו מסע משותף לקול השברירי של מחשבים ושורות קוד שמספרים סיפור.
אבל רגע אחד יחודי גרם לי להבין עד כמה החברות הללו הן בעצם משפחה שנייה עבור רובנו. באחד הימים במהלך פרויקט לחוץ במיוחד - כשכולם בכוננות מתוחה והמועד הגיש צריך להתחייב - אחת מהעמיתים לצוות שלנו התמודדה עם קושי אישי קשה מאוד בבית. במקום למקד את תשומת הלב על המטלות בלבד, כולנו בחרנו להתמקד בדאגה שלה ודאגנו לסייע בכל דרך אפשרית - גם בעבודה וגם בהקשבה לתחושותיה.
אותו יום גרם לי להבין שחברות תוכנה זה הרבה יותר מלכתוב ולתקן קודים; מדובר בבניית קשרים אמיצים, בתמיכה הדדית ובתחושה שכולנו יחד בצוללת הזו שרצה קדימה בשאון החיים המודרניים.
אז טיפ שאני רוצה לשתף: אל תהססו לבקש עזרה כשאתם צריכים! ייצור קשרים אנושיים אמתיים בקהילה שלכם יכול לשדרג את חוויית העבודה שלכם לגבהים שלא דמיינתם שישנם לפני כן. אנחנו כאן אחד בשביל השני - וכשזה נוגע לדברים חשובים מעבר לקוד עצמו, הכוח שלנו גובר פי כמה!
בתקופה שבה הכל מרגיש מרוחק ולעיתים קרובות מדי מכני ובלי רגש - חברות תוכנה יכולה להיות מחסה חמים שאומר שאתם לא לבד במסע הזה.
ואתם? איך אתם מוצאים את האנושיות בתוך העולם הטכנולוגי?