לפני מספר שנים, הייתי משתף פעולה במיזם חברתי שנועד לסייע לאנשים שמתקשים להבין את זכויותיהם. פגשתי המון אנשים בכמה סיטואציות מאוד רגישות, והיו רגעים שהרגשתי עד כמה החוקים יכולים להיראות קרים ומנוכרים, בעוד שבפועל הם משפיעים על חייהם של בני אדם.
יום אחד, הגיע אלינו אדם מבוגר ששמו היה יוסף. הוא סיפר לנו שהוא נהנה מהחיים ובכל זאת מרגיש שאיבד את הדרך. יוסף נאלץ לעבור הליך גישור כדי לפתור מחלוקות עם השכנים שלו על גבולות נכסים. בשיחה שערכנו איתו, הוא חשף בפניי שהתהליך המשפטי הפך להיות עבורו מקור למתח וללחץ אדירים - ולא רק מבחינת ההיבטים החוקיים, אלא גם ברמה האישית.
בדיוק כשחשבנו שהכל אבוד והוא לא יודע איך להתקדם הלאה, דיברתי איתו על עקרונות פשוטים שעומדים בבסיס כל מערכת משפטית: כבוד הדדי ותקשורת פתוחה. החלטתי ללוות אותו לכמה מפגשי גישור ולהראות לו שגם אם יש הבדלים בתפיסת העולם שלנו - אפשר למצוא דרך לדבר ולהקשיב זה לזה בלי רעש וצילצולים.
במפגש הראשון שלו עם הגישור הרגשתי שהמשפטים הקפואים מתחילים להפוך לתקשורת אנושית יותר. יוסף החל לספר לשכנים שלו על הצורך שלו בהבנה ושיתוף פעולה - וזה קרה בזכות האמון שאני והצוות הצלחנו לבנות ביניהם.
בסוף התהליך הזה קיבלנו מייל משמח מיוסף שסיפר לנו איך אחרי כל הסערה והלחצים - הם מצאו צורה להסכים יחד על הגבול המדויק של הנכס שלהם, אבל יותר מזה; הם התחילו לקיים שיחות מסדר יום כדי לבדוק איזה שירותים אישיים יכולים לתת זה לזה בשכונה.
אז מה למדתי מכל הסיפור הזה? המשפט יכול להיות כלי מדהים לחיבור בין אנשים ולא רק לפתרון בעיות טכניות כמו חוקים או תקנות חסרות נשמה. כשאתה נתקל באתגרים משפטיים בחייך או אפילו במערכת יחסים אישית שלך - חשוב לזכור שיש כאן בני אדם מאחורי המסמכים.
אם אתם מתמודדים עם קונפליקטים בחייכם או מכירים מישהו כזה שמרגיש אבוד בתוך עולם החוקים והמגבלות, כדאי לקחת רגע להסתכל מעבר למשפט ולזכור שאנחנו תמיד יכולים לבחור בכוח ההקשבה והאמפתיה כי זו הדרך למצוא פתרונות אמיתיים ונוגעים בלבבות של כולנו.