לפני שבועיים הגעתי לקופת חולים שלי עם כאבים שהטרידו אותי כבר כמה ימים. כדרכי, ניסיתי לדחות את הביקור עד שלא היה לי ברירה. כל כך הרבה דברים עמדו על הפרק - עבודה, ילדים ולחץ יומיומי שאין לו סוף. אז מה כבר סליחה אחת ממוקד רפואי? אבל כשלאעכתי את הגב ונשכבתי במרכז הסלון כמו דג מסכן, ידעתי שזה הגיע הזמן.
במרפאה ניכרה האווירה המוכרת של תורים ארוכים וצפיפות. אך משהו בי הרגיש שאולי זה לא רק מקום לבדיקות גופניות - אני פוגש כאן אנשים עם סיפורים שלהם, בעיות משלהם וכל אחד מהם מחליט להתמודד בדרך שלו.
כשעליתי לרופא והתחלנו לדבר, גיליתי שהוא לא רק מקצוען אלא גם אדם שמקשיב. הוא שאל שאלות שהולכות מעבר ל"מה כואב לך?". הוא רצה לדעת איך אני מתמודד בחיים שלי בכלל - העבודה, הילדים והכל בין לבין. ישבתי שם ופתאום הרגשתי שנוכל לשתף רגעים אמיתיים ואנושיים.
בסוף הביקור יצאתי עם טיפים להקל על הכאב שבסופו של דבר היו יותר מזה; קיבלתי השראה כיצד להתמודד עם הלחצים היומיומיים שחוסמים ממני לראות את הדברים בצורה ברורה ושקטה יותר.
אז אם אתם מתלבטים האם לפנות לקופת החולים שלכם או לא - אל תהססו! זה לא תמיד קשור למרשמים ואבחנות רפואיות בלבד; גם המילים הטובות יכולות להיות תרופה נהדרת לכאב הנפשי שלנו. לגשת למקום הזה עזר לי להבין שלהצלחה ובריאות טובה אין רק צדדים פיזיים - הם מצריכים אותנו לבחון גם את הנפש שלנו ולהיות פתוחים לקבלת עזרה בדרך שכזו.
וזה טיפ קטן שאני רוצה לשתף - כשאתם בפגישה רפואית, אל פחדו להתבטא באמת על התחושות שלכם מעבר למחלה או הפציעה עצמה. ייתכן שתגלו שכשהמלים יוצאות החוצה הן יכולות לשחרר הרבה יותר ממה שחשבתם ומי יודע? אולי באותו רגע תמצאו חבר חדש בדרך לחזור לעצמכם.