לפני כמה חודשים החלטתי לפנק את עצמי ביום ספא. אחרי תקופה מאוד עמוסה בעבודה, הרגשתי צורך לקחת לעצמי זמן איכות ולהתמקד בעצמי. חלק מהיום כלל מניקור ופדיקור, והייתה לי חוויה שהזכירה לי עד כמה חשוב לפעמים להפסיק לרוץ ולקחת רגע להתענג על מי שאנחנו.
בצעדי הכניסה למכון, הייתה לי תחושת התרגשות קלה. אכן היה מדובר במכ Hb חוזר אליו - פינה שקטה בתל אביב מעוטרת בצמחייה רעננה ואורות רכים. ישבתי על כיסא נוח עם מגבות רכות סביבי, ופשוט הנחתי לעובדות ידיי ולרגליי להשתחרר מכל מה שנח לו לדבוק בהם בזמן האחרון.
המניקוריסטית החייכנית התחילה לעבוד על הידיים שלי וכשנתנה את הפוקוס לכך שלא רק ציפורניים יפות חשובות אלא גם עור בריא, היא שאלה אותי אם אני שמחה בחיים שלי. למשפט הזה לא הייתי מוכנה. אבל אז הבנתי שזה משהו שאני באמת צריכה לשאול את עצמי יותר פעמים - האם אני באמת שמחה? באיזו מידה אני משקיעה בעצמי מעבר לטיפולי יופי?
כשסיימנו עם הידיים ועברנו לרגליים, הרגשתי ממש כמו מלכה! תהליך הפדיקור אכזב אותי בכל כך הרבה היבטים - במהלך טיפול מסודר ביותר גיליתי כמה זוויות חדשות של אנרגיה ביכולתה של המגע להשפיע על מצב רוח. עצמות כואבות מסוף השבוע אפשרו לרגלי לנשום מחדש ונראה שבאותן דקות גדלות האושר הקטנות היו כוללות עוד מעט ממני.
לאורך כל הטיפול הזה התמלאתי בשקט פנימי שהדריך אותי לחשוב מה יקרה תכף לאחר מכן כשאלך לדרכי חזרה לחיים האמיתיים- אולי פשוט להיות טוב יותר אל עצמי? בסופו של דבר צריך לזכור שטיפוח גופני הוא הרבה יותר מטכניקות ופרוצדורות; הוא דרישת שלום לכל אחד מאיתנו שמגיע לא פעם להיות מאלץ את עצמו לעצב ומשקל החדש שבלהחזיק בנפש ובריאות נפשית כאחד.
אז הטיפ שלי לכם: אל תשכחו להביא גם מצפן רגשי להזמנה לבית הקפה של עצמכם - כי מדברים כאלה נבנים החיים שלנו!