לפני כמה שנים, כשהייתי בן 18, החלטתי להתחיל את מסע הלימוד שלי בנהיגה. כמו הרבה נערים בגילי, הייתי מתרגש ומפוחד בו זמנית. התחושה הזו של חופש שהרכב הביא לי הייתה משכרת, אבל הפחד מהמבחן והטעויות שיכולות לקרות קצת עיקמו לי את הבטן.
זוכר את השיעור הראשון? המורה שלי, איש מבוגר ונחמד בשם יוסי, לקח אותי לשטח פתוח ונתן לי להרגיש את הרכב בפעם הראשונה. היה שם משהו קסום כשנגעתי בהגה - יכולת לשלוט בכל כך הרבה דברים: מהירות, כיוונים וכמובן... מגע עם הדרך עצמה.
הבנתי מהר מאוד שזה לא רק עניין טכני; מדובר באומנות של איזון בין פחד לבין ביטחון עצמי. יום אחד במהלך השיעורים קצת אחרי שעברתי על כל האותיות הקטנות בתיאוריה וביצעתי בגרות מרשימה בשאלוני רישוי תקלתי בתחום הסיבובים. זה קרה כשלא שמרתי על הראיה שלי לכל כיוון בזמן הנסיעה בכיכר ואיבדתי ריכוז לרגע קצרצר ואז דיווחו לי שהייתה סטייה קלה מהמסלול.
בסופו של דבר למדתי שיעור חשוב - נהיגה היא לא רק טכניקה אלא גם התמודדות עם אי-וודאות. היא מחייבת אותנו להיות נוכחים ברגע ולעשות הכל כדי לצפות מצבים שונים מראש. ככל ששהיתי בכבישים יותר זמן הבנתי שכך בדיוק צריך לגשת לחיים עצמם: אי אפשר לדעת מה יקרה בסיבוב הבא ואיך נתמודד עם כל מכשול או פרצוף חדש שנגלה לנו בדרך.
ואם הייתי צריך לתת טיפ למישהו שבדיוק עכשיו מתחיל ללמוד לנהוג? זה פשוט - אל תפחד לעשות טעויות! פה ושם יורדים לפסים הלא נכונים או מקבלים פנייה שלא ציפית לה; חלק מזה הוא החלק הכי חשוב בלמידה והשיפור שלך כמדריך וגם כאדם בכלל.
אז אם אתם בתחילת הדרך, זכרו שזו הזדמנות לקחת פסק זמן ולשים לב לעצמכם ולאנשים סביבכם תוך כדי חיפוש הקצב שלכם על הכביש ובחיים עצמם. כי כמו שבדרך יש תמיד עוד סיבוב לפנינו - גם החיים מלאים בדרכים חדשות וברפת רוח חדשה שממתינה לנו מעבר לפינה!