לפני שבועיים יצא לי לבקר במסעדה חדשה שנפתחה ליד הבית, "הספל המוזהב". זה היה יום שישי אחרי הצהריים, השמש דאה לה בשמיים וכולנו חיפשנו מקום לבלות בו את הזמן יחד. כשנכנסתי למסעדה, הרגשתי מיד שהגעתי למקום מיוחד. אווירה חמימה ומזמינה שרתה בחלל - ריחות תבשילים שהיו שילוב של הביתה והטבע.
התיישבתי עם חברים טובים על השולחן שצפה אל החלון הגדול. הזמנתי מנת פסטת פסטו עם עגבניות מיובשות ומעט גבינת פרמזן מעל. כל ביס היה כמו נשיקת הקיץ! הטעמים התפשטו בפי וכאילו החזירו אותי לילדות - לשבת ליד שולחן אבא ואמא ביום שישי בערב כשכולם מתאספים סביב האוכל שהוכן באהבה.
מה שאני אוהב באוכל זו היכולת שלו לחבר בין אנשים ולאחד רגעים יקרים. התחלנו לדבר על זכרונות משותפים, סיפורים מהצבא ובדיחות ישנות שלא נגמרות אפילו שנים רבות אחרי. הייתי מרוכז פתאום בהרגשה שהתעוררה בי: לא מדובר רק במנה טעימה, אלא בעצם ברקע, בסיפור שמאחורי כל רכיב וכל מגע ידיעה שאפשר לממשקה בתודעה שלנו.
טיפ קטן שלי - אם אתם מחפשים מסעדות חדשות לנסות ואז יודעים שאתם רוצים ליהנות מאוכל טעים אבל גם מהחוויה עצמה, תמיד תשאלו את המלצר על המנה האישית שלו או שלה שתמיד אהבו להזמין במקום הזה. זאת דרך נהדרת לגלות טעמים חדשים וגם להתחבר לסיפור של המקום עצמו.
אני ממליץ לכן/ם להגיע לשם בתקופה הזו של השנה; ולגשת לשולחן בצמוד לחלון הפתוח שמעביר רוחות קלילות וצחוק סוער מחברי הנפש שלכם - כך תצליחו ליצור עוד זיכרונות שלא תשכחו במהרה. כי בסופו של דבר, אוכל הוא לא רק לנפש אלא לדברים חשובים יותר בחיים: קשרים אמיצים וחוויות בלתי נשכחות.
