תמיד אהבתי ספריות. כשהייתי ילד, הן היו עבורי כמו מסדר מעוף בין עולמות שונים; כל מדף היה כמו דלת לעולם חדש. אני זוכר את השעות הרבות שביליתי בספריה העירונית, מתיישב על כיסאות רכים עם ספרים שגדולים ממני בכמה מידות, אבל מרגיש שהעולם המופלא שבתוכם הוא הבית שלי.
אחת הפעמים שאני לא אשכח הייתה כשגיליתי את "הנסיך הקטן". ישבתי באחד מהפינות השקטות ועם כל עמוד שהתקדמתי, הרגשתי איך הלב שלי מתמלא ברגשות שלא הכרתי קודם. האנושיות של הדמויות שברו לי תובנות לגבי חברות, אהבה ומשמעות החיים ועוד כשרק הייתי בן 10. התחלתי להבין שיש שילוב כזה של חוכמה ופשטות שמגיע מהכתיבה הספרותית - משהו שהתיישב היטב בלבי והמשיך ללוות אותי גם שנים אחרי.
באופן אישי, וכשאני חושב על זה כיום בתור מבוגר, אני מבין כמה ספריות הן יותר ממתקן להחזקת ספרים בלבד. הן היכלי התרבות שלנו - מקום מנוחה ואפשרויות אינסופיות לחקור ולגלות דברים חדשים על עצמנו ועל העולם שסביבנו. ולאחרונה נשמע לי דווקא הגיוני לשתף טיפ קטן: כשאתם נכנסים לספרייה בפעם הבאה, אל תהיו רק לקוחות שנכנסים כדי לקחת ולהחזיר - תרגישו חופשיים לחפש המלצות מקרואים אחרים או סתם להתייעץ עם הספרן שמאחוריי הדלפק. פעמים רבות הם יכולים להציע לכם אוצרות שנמצאים בדיוק במחשבות שלכם אך לא הצלחתם לנסח.
אז אם טרם ביקרתם בספריה המקומית שלכם לאחרונה - אתם צריכים לתכנן ביקור! זה הזמן לגוון את המשימות היומיומיות עם רגעים ששווה לעצור בהם לנשימה עמוקה והתעמקות בידע חדש ובקסמים של המילים. אולי תמצאו שם גם אתם את הנסיך הקטן שלכם?