לפני כמה שבועות החלטתי לפנק את עצמי ואת חברים טובים שלי בארוחת ערב מיוחדת. חיפשתי מקום שיתמוך באווירה המשפחתית שלנו, כזה שמזמין אותך לחזור למקומות שתמיד היו שם בשולי הילדות.
מצאתי מסעדה קטנה בשם "הסירים של מיה", ממוקמת בסמטאות תל אביב. כבר כשנכנסנו, נשבה בנו ריח מיוחד של תבשילים מבית סבתא - נכון לעכשיו, זה היה כמו לחזור הביתה אחרי יום ארוך. המקום היה מעוצב עם תמונות ישנות על הקירות ושולחנות קטנים ומעץ, והרגשה חמימה עטפה אותנו כמו שמיכה בלילה קר.
בחרנו במנת המוקפצים המעורבים - מנת פתיחה שכללה ירקות צבעוניים שנראו כאילו קיבלו טיפול מזין ויצירתי במיוחד. אבל הדבר שהפיל אותי היה דווקא מרק העדשים! אין לי מילים לתאר עד כמה הוא היה עשיר בטעמים ובמרקם - כל כף היתה כמו מפגש עם אהבה מהבית.
בעוד אנחנו משחקים בחוויית האוכל, דיברנו על זיכרונות מהילדות ומהאוכל שבישל לנו אמא או סבתא בשישי בערב. המוזיקה ברקע רק הפכה את העיסוי לנוסטלגי יותר; צחקנו וזכרנו איך כשהיינו צעירים היינו ממתינים בהתרגשות לדברים הכי פשוטים - פסטה ברוטב עגבניות או קציצות של אמא.
אם אני יכול לשתף טיפ קטן ממני: כשאתם יוצאים למסעדות, אל תשכחו לבדוק את המנות המיוחדות שיש לאותו ערב! לפעמים מתבררים דברים כל כך טעימים שלא הייתם חושבים לנסות בצורה רגילה.
בסוף הערב יצאנו משם עם כרס מלאה וחיוך רחב בפנים, וליבי אמר לי שזהו עוד רגע חסד ששמור במקום הזה להמשיך להזכיר לנו שגם אוכל יכול להיות דרך להתחבר ולהרגיש בבית בכל פעם מחדש.