לפני כמה שבועות, החבר הכי טוב שלי, פינצ'ר קטן בשם רמי, סבל מתסמינים מפתיעים. הוא התנהג מוזר, לא רצה לאכול והיה מאוד כבוי. כאילו חלק ממנו פשוט נעלם. המחשבה שאולי יש לו משהו רציני פחדה אותי יותר מכל. למרות האתגרים היומיומיים והדאגות הרבות שיש לנו בחיים - עבודה, משפחה ואחריות - אין דבר שמזיז אותנו כמו בריאותו של חבר פרוותי.
זה היה יום שישי בבוקר כשהחלטתי לעלות על טלפון וליצור קשר עם הוטרינר שלנו, ד"ר יוסי. כבר עשור שאנחנו הולכים אליו ואני חייבת להודות שהייתי מעט חסרת אמונה ערב קודם לכן; קיוויתי שזו רק עצבנות רגעית או שינוי במזון שלו. איך אפשר לדעת לעיתים אם מדובר בבעיה רפואית או סתם פרץ של חויבות רגילה?
נכנסנו למרפאה הקטנה שהייתה מלאה באווירה טובה אבל גם מעט לחוצה: כלבים חתוליים וכמה בלונים צבעוניים לקשט את המקום הפכו את הזמן הזה למשמעותי ביותר עבור כולם שם. ד"ר יוסי קיבל אותנו בחום כמו תמיד ופינצ'ר פתח עיניים גדולות כשקלט שהוא מוכרח להיות בכשירות מלאה כי מה לעשות? הוא עוד צריך לרוץ אחרי כדורים!
האיפור המדויק שלו כוטרינר ושילוב בין מקצועיות לבין אהבה לבעלי חיים הכינו אותנו לפגישה הזאת בצורה הטובה ביותר. הוא בדק את רמי בסבלנות רבה ובשיחות חופשיות עם השאלות הנכונות הצליחו להרגיע גם אותי וגם את החמוד שלי.
כל כך הרבה טיפולים שונים מגיעים לכלבים וחתולים במהלך השנים שלהם איתנו, וכל אחד מהם מדגיש שוב כמה הם זקוקים למקום בטוח ומחבק לצד טיפול מקצועי באמת.
בסוף הבדיקות התבררה אבחנה של סתם אלרגיה ממזון חדש שניסיתי לתת לו (עכשיו אני מבינה שלא כל מה שנראה נחמד בחנויות מזון לכלבים מתאים לכל אחד). בעזרת טיפול נכון ודיאטה מותאמת יש לי תקווה שרמי יחזור להזוהר שלו.
אז הנה טיפ חשוב לשמירה על בריאות נייע כאבכם: תעשו בדיקות באופן קבוע ותשמרו על מערכת פתוחה עם הוטרינרים שלכם! הם איתנו כדי לעזור ולתמוך ולכן חשוב שנמשיך לנהל תקשורת כנה וברורה בכל הנוגע לבריאות חיות המחמד שלנו.
וכך خرجתי משם מחוזקת בידיעה שאני לא לבד במאבק הזה ושיש לי גיבוי מצוין שכמובן ייתן יד כאשר אצטרך שוב בהמשך הדרך!