לפני כמה חודשים החלטנו אני והמשפחה שלי לעבור דירה. זה לא היה פשוט כמו שזה נשמע, ובטח שכחול לבן זה לא ממש צבע שמלה בדלפק ההובלות. התהליך כולו הפך למסע מרגש, מלמד ומלא רגעים בלתי נשכחים.
בהתחלה חשבתי שהכי קל יהיה להזמין חברה מקצועית עם כוחות העל להרים את כל חפצינו ולעבור לדירה החדשה. מה כבר יכול להשתבש? אבל אז הגיע הרגע שגיליתי שאין דבר כזה "רק" הובלה. תהליך האריזות לקח יותר זמן ממה שתיארתי בנפשיי - פתאום מצאתי את עצמי מול ערמות של בובות ישנות שהשארתי לילד בגיל ארבע ושפע תמונות שאספנו מכל חופשה אפשרית.
ביום המעבר עצמו היו רגעים מאוד מתוקים: הקטנה שלי רצה בין קרטונים עם ציורים שלה, החתולה שלנו הייתה חסרת סבלנות ונפנפה בזנב כאילו אומרת למעבר הזה "דיון סופי עלי!" ובעיקר הייתי מוקף בחברים טובים שבאו לעזור - אותם האנשים שמעולם לא התלוננו כששאלתי אם הם יכולים לסייע לי לשנע שולחן עץ של הסבתא.
למרות הפיזיות הרבה בתהליך, גיליתי גם כמה דברים חשובים על עצמנו כחברה וכמשפחה. פתאום הבנתי עד כמה אנחנו מחזיקים בזיכרונות: בכל קרטון שהיה ממולא בציוד ישן היו גם חוויות ורגשות שעוטפים אותנו כמו שמיכה חמימה בלילה קריר.
והמסקנה? מעבר דירה זו הזדמנות מצוינת לעשות סדר לא רק בחיים הגשמיים אלא גם בנפש שלנו. לצמצם ולהשאיר רק את הדברים שבאמת משמעותיים לנו - להסיר משאות כבדים ולמצוא מקום חדש בתקווה ובאהבה.
ועכשיו טיפ קטן שאני מקווה שיעזור לכם: כשאתם אורזים דברים, הוסיפו פתק בתוך כל קרטון עם רשימת תכולה ורעיונות למה תוכלו להשתמש בהם במקום החדש! בצורה הזאת הכל יהיה הרבה יותר מאורגן ולא תהיו צריכים לחפור בכל הקרטונים כשיגיע הזמן לפרוק.
אז מי אמר שלהוביל זה סתם לנסות להעביר רהיטים מדלת לדלת? זה הרבה יותר מזה - מדובר במסע שהוא חלק מהחיים שלנו!