אני זוכרת את הרגע שבו לקחתי את ביתי הקטנה, מיה, לחוג הראשון שלה. היא הייתה אז בת ארבע, עם עיניים נוצצות וסקרנות אינסופית לגבי מה שמצפה לה. החוג היה חוג אמנות, ובתחילה היה נראה שהיא קצת hesitant, אבל ברגע שהמורה פתחה בקבוק צבע והניחה את המברשות על השולחן - כל הפחד נעלם.
הילדים סביב הסדנה ציירו ביחד ואילו מיה קיבלה השראה מציור שראתה בגן הילדים ופתאום יצא ממנה משהו שאפילו לא ידענו שיש לה - דמיון בלתי נגמר! היא יצרה ציור של ים סוער עם גלים גבוהים ודגים קופצים. כשהיא הציגה לנו את זה בבית אחרי החוג, זה העלה בי חיוך עצום. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שהיצירתיות הזו לא רק מחזקת אותה כאדם אלא גם יוצרת קשרים עמוקים בין ילדים אחרים שחווים יחד.
לאחר כמה חודשים התחלנו לספר לה על חוגים נוספים - ריקוד, ספורט ועוד. כל פעם היא נכנסה לעולם חדש שנפתח בפניה ולמדנו לגלות דברים שמעולם לא חשבנו עליהן קודם לכן. מה שהכי מרגש הוא לראות איך כל חוג מכניס משהו חדש לחיים שלה ומלמד אותה ערכים כמו עבודת צוות, התמדה וקבלה עצמית.
אם יש לי טיפ מסוים להציע לכל הורה שמתלבט אם לרשום את ילדיו לחוגים - אל תהססו! תמצאו עבורם מקום שבו הם יכולים לגלות מי הם באמת וליצור קשרים חברתיים משמעותיים. יתרה מכך, לפעמים הדברים הקטנים ביותר שמתרחשים במהלך החוג יכולים לשנות לגמרי חיים של ילד קטן ולהפוך אותו לגרסה טובה יותר של עצמו.
ולבסוף חשוב לזכור: העיקר הוא הכיף והלמידה שבדרך ולא תמיד הבית הראשון שלהם צריך להיות פיסגת ההצלחה - אולי זו דווקא הדרך שמלמדת אותם הכי הרבה על עצמם ועל העולם שסביבם.