לפני כמה חודשים, הייתי במסיבת יום הולדת של חבר טוב שלי. היה שם ערב קסום, עם מוזיקה טובה ואוכל טעים, אבל מה שיותר משך את תשומת הלב שלי היה השיחה שנוצרה בין שני אורחים - אחד דיבר עברית והשני רוסית. אם לא היו כלים ששיעורו אותם לתקשר, אני בטוח שהייתה חסרה לאירוע הזה חמימות מיוחדת.
זה התחיל כשגיליתי ששניהם מעוניינים באותו סגנון מוזיקה. הם ניסו להסביר זה לזה מי האמן האהוב עליהם בעזרת מחוות ידיים ומילים בודדות. ואז הגיע הרגע המרגש - אחד מהם שולף את הטלפון הנייד ומתחיל לתרגם משפטים בסיסיים במהירות הבזק. "מאיפה אתה?", "מה התוכנית להמשך הערב?" - פתאום החיוכים חזרו והצחוק התגלגל סביב השולחן.
כל כך הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים שבהם חוסר ההבנה יכול ליצור פער או אפילו ניכור בין אנשים. בשיחה הזו גילו לי שגם בתקשורת הפשוטה ביותר יש עוצמה רבה שמחברת לבבות וחובות תרבותיות שונות יחד.
אני זוכר שתמיד חשבתי על תרגום כאילו הוא רק כלי פרקטי לעבור ממילה למילה משפה לשפה; אך הערב ההוא taught me lessons about what language really is - it's much more than words; it’s a bridge to the soul of another person.
אז מה אפשר ללמוד מזה? שיהיה לנו תמיד פתיחות ורצון להבין את האחר, גם כשהשפה שעומדת בינינו היא לא אותה שפה מדוברת בבית שלנו. טיפ קטן שאני לוקח איתי מאז: לקשור קשרים עם אנשים ממקומות שונים באמצעות לפחות מילה אחת בשפתם - זה הופך הכל להרבה יותר אישי ומהלב.
נקודה למחשבה: לפעמים צריך רק מישהו שיעזור לנו לתרגם רגשות בשביל לראות עד כמה כולנו בעצם דומים בסוף היום.