היום החלטתי לשתף אתכם בחוויה קטנה אך משמעותית, כזו שכוללת בשיא שלה אספרסו שחור ומעט סוכר. זה מתחיל יום שני בבוקר, כשאני מוצא את עצמי מתעורר לעוד שבוע עבודה מעיק. בעיני רוחי אני רואה את השגרה מתפשטת לפניי כמו מפת דרכים שעשויה משעות ארוכות של פגישות טלפוניות ודוחות.
כשהגעתי לבית הקפה הקבוע שלי, האווירה כבר הייתה מלאה בריחות ובצלילים שמשרים עליי תחושת נינוחות. אני זוכר את הרגע שבו הזמנתי קפה - לטפח את הנפש שלי לקראת היום שבפתח. אני לא יודע אם אפשר לתאר במדוייק כמה אושר מרגישים כשאתה יושב במקום שאתה אוהב, מחכה שהברמן יחייך אליך כשמסדר לך כוס קפה בפניו.
ואז הגיע הרגע - הכוס המלאה שעמדה מולי עם הקצף הלבן המרשים וכתם קטן של שוקולד שנחת בתוך האספרסו החם. כל לגימה הפכה למין חיבוק חמים בלב, כמו נשיקה אהובה ביום קר. שם, באותו רגע קסום בין נשימות העולם הטרוד לפינת הסבלנות שלי בבית הקפה, הבנתי משהו חשוב - לפעמים הם הדברים הכי פשוטים שנותנים לנו כוח להמשיך.
אמנם מדובר בקפה פשוט אבל העובדה שהוא מזכיר לי ימים אחרים בהם ישבתי עם חברים והחלפנו רעיונות וחלומות עשתה לי רק טוב לנשמה. זה הזכיר לי שהזמנים המתוקים ביותר הם לא דווקא הגדולים והמלכותיים אלא דווקא הרגילים ביותר שאליהם אנחנו חוזרים שוב ושוב.
טיפ קטן לסוף: קחו לכם יום אחד בו אתם יוצאים מהשגרה כדי לגלות מקום חדש לקפה או אפילו סתם גיחה למקום שאתם מכירים ואוהבים - לפעמים מדובר בהנאה עצומה ועדיין בלחיצת יד מתוך האוניברסליות הזו של החיים שלנו כאן בישראל.
אז תשתתו בתיאבון חברים! ☕