לא הרבה יודעים, אבל אני לא מקצוען באמנות. כל מה שאני יודעת על ציור למדתי בעצמי, מתוך חוויות ודחף פנימי שאין להם הסבר הגיוני. לפני כמה חודשים, החלטתי לצאת מ"הבועה" שלי וביקרתי בסדנת ציור פתוחה במרכז העיר. זה היה ערב של חמישי, כשהאוויר התמלא באווירת יצירה ומוזיקה שקטה נוגנה ברקע.
כשהגעתי לשם, הרגשתי כמו זרה בעולמם של אנשי האמנות - כולם מדברים על צבעים וקומפוזיציה ואני התבוננתי בציור שצוייר בתוך רגע עם מכחול מעודן ואסתטי. התיישבתי בפינה שבחרתי בקפידה וחיכיתי שהמרצה יתחיל לדבר. הוא הפתיע אותי כשדרש שנשאיר את השיפוטיות מחוץ לדלת. "אל תחשבו אם אתם טובים או לא," הוא אמר בחיוך רחב, "פשוט תציבו את הצבעים על הנייר ותנו להם לחיות."
המילים שלו הדהדו בי במשך שעות לאחר מכן. הכנסתי את היד לתוך צנצנת הצבעים ולראשונה הרגשתי כאילו אני מתחברת למשהו עמוק בתוכי - זה היה כמעט כמו קסם. התחלתי לערבב גוונים שונים וליצור צורות בצורה אינטואיטיבית לגמרי. והנה - קיבלתי תמונה שלא הייתה שם קודם! לא אכפת לי אם היא יפה או מכוערת; זו הייתה ההתרגשות שבמעשה היצירתי שהדליקה אותי.
מהחוויה הזאת למדתי שתהליך היצירה הוא פשוט כמו לנשום; אין צורך להיות פיקסו כדי להרגיש יציר עצמי עומק המרגש אותנו מכל עבר ואם אני יכולה לעודד אפילו אדם אחד לעשות זאת גם הוא - עשיתי משהו משמעותי.
אם יש טיפ שאני רוצה לחלוק השבוע - זה פשוט לנסות! קחו לכם יום ירוחני בציור (או בכל תחום יציר אחר), בלי חשש מהתוצאה הסופית ועם כל היתרונות של החופש להביע את עצמכם כפי שאתם מרגישים באמת כאן ועכשיו.
אני יוצאת למסע הזה ועוד מי יודע? אולי אמצא אמנות חדשה גם בליבי...