לפני מספר חודשים, הייתי באחד מהימים האלו שהכל הרגיש כבד. העומס בעבודה, חוסר הוודאות בחיים האישיים ופשוט התחושה שאני צולל לתוך אוקיינוס של שגרה משתקת. החלטתי להפסיק את המרוץ והגעתי לפגישה עם תרפיסטית שאני מכירה כבר כמה זמן. היא תמיד הפכה את החדר שלה למקום שבו אני מרגיש בטוח, אפשר לומר שגם קסום.
בהתחלה דיברנו על דברים שטחיים ולא נגעתי במקומות הכואבים שלי. אבל אז משהו השתנה - היא שאלה אותי שאלה פשוטה: "מה אתה באמת רוצה?" השאלה הזאת הצליחה להעביר אותי לעולם פנימי לא נודע, היכן שנחשפו פחדים ותקוות שהיו buried deep within me.
ניצלת יפגוש שם צדדים שלא היו מודעים להם עד כה - אותם חלומות שהתביישתי לחלוק עם מישהו אחר או מחשבות שליליות שהייתי סוחב איתי כמו צלקות מחיי היומיום. במהלך השיחה הזו הבנתי שחלק גדול מהכאב שלי הגיע ממקום של חוסר קבלה עצמית.
אחת התובנות הכי משמעותיות שקיבלתי באותה פגישה הייתה שאפשר לקחת פסק זמן כדי להקשיב לעצמי - בלי לחכות שמישהו אחר ייתן לי אישור לכך. הדבר הכי קל זה לסחוב את הכאב לבד ולומר לעצמנו שאנחנו צריכים להיות חזקים, אך לפעמים הלב זקוק לריפוי והקשבה.
טיפ קטן ששמרתי מאז הוא לכתוב לי יומן רגשות - זו דרך נהדרת לבטא את מה שעובר בראש מבלי לפחד משיפוטיות של אחרים. כמו זרם תודעה שאין לו גבולות והתוצאה היא חופש יצירתי ופנימי שלא ניתן להסביר במילים.
אז אם אתם מרגישים שאתם טובעים בשגרה או שיש בעיה שצריך לפתור - אל תהססו לפנות לתרפיסט/ית שמדבר/ת אל ליבכם. זה יכול לשנות לכם חיים ולהפיל מסכות שהעבר האיץ עליכם לבנות סביבכם.
כמו שכינה בודהה "יש הרבה דרכים להגיע להר", אולי הדרך הראשונה היא פשוט להתחיל לטפס עליה.