אני זוכרת את היום שבו החלטתי לקחת את מברשות הצבע ולשחרר את היצירתיות שלי. אחרי שבועות ארוכים של שגרה משעממת, עבודה אפורה ודאגות יומיומיות, מצאתי עצמי יושבת מול ק canvas ריק, מחכה למוזה שתגיע. בניתי לי פינה קטנה בחדר, עם אור חמים שנכנס מהחלון והחומרים שהיו מפוזרים סביבי - צבעים, מכחולים ובלוקים של נייר.
מאיפה להתחיל? שאלתי את עצמי. ואז זה קרה - הרגש פשוט התפרץ מתוכי כמו גלים בים סוער. לקחתי צבע כחול ונתתי לו להשתלט על הקנבס, אחר כך הוספתי כתם אדום כמו לב שבור ורצועות ירוקות ששיחקו בשולי הציור. כל משיכת מכחול הייתה מעין טיפול אמנותי בנפש שלי; כאילו כדי לשחרר את המחשבות שהסתגנו לאורך הזמן.
באותו רגע לא רק שציירתי - אלא גם גיליתי חלקים ממני שלא ידעתי על קיומם. האמנות הפכה להיות השפה שבה יכולתי לבטא רגשות ומחשבות שעוד לא עיבדתי במילים. כשהסתכלתי על הציור בסיום, הבנתי שזה לא היה רק קנבס וצבעים - זה היה שיעור לחיים.
למדתי שגם אם נדמה לנו שאנחנו תקועים ושאין לנו יצירתיות בפנים - תמיד יש מקום לשחרר משהו חדש בעזרת הידיים שלנו. אז אולי זה יהיה ציור או פסל או אפילו כלי נגינה ישן שמוציאים אותו מהארון לפעם האחרונה? חשוב להקדיש זמן ליצירה בלי לחשוב על תוצאה מושלמת.
אם אתם מרגישים אי פעם שאתם צריכים להתנקות מהמחשבות או להרגיש קצת יותר חיים, אני ממליצה לכם לעזוב הכל ולתת לעצמכם דקות אחדות ליצור משהו באשר הוא.
מי יודע? אולי המסע שלכם לתוך עולם האמנות יוביל אותך לריפוי ולהגדרה חדשה של עצמך.