לפני כמה חודשים, בעיצומם של ימים קשים שהרגשתי בהם שאיבדתי את עצמי, החלטתי לנסות טיפול. לא ממש ידעתי מה מחכה לי שם, אבל באיזשהו שלב הבנתי שהייתי זקוקה לעזרה. נפגשתי עם תרפיסטית נחמדה ושם התחילה מסע שהוא יותר מרק שיחות.
כבר בפגישה הראשונה היא הצליחה לגרום לי להרגיש בנוח. במקום לשפוט אותי או לקבוע עקרונות יבשים, היא פשוט האזינה. עברו דקות ארוכות שבהן רק דיברנו על החיים - על הכאבים שלי, השאלות שלא היו לי תשובות אליהן והחלומות שכבר הרגשתי שהם מתנפצים.
בסוף הפגישה, קיבלתי ממנה משימה קטנה: לכתוב יומן אישי שבו אני מתעדת דברים קטנים שאני אוהבת לעשות ביום-יום. בתחילה זה נשמע כמו דבר די שטחי, אבל משהו בתוכה אמר לי שזה יכול להיות משמעותי. אז התחלתי לכתוב - המוזיקה ששמעתי בדרך לעבודה, ריח הקפה בבוקר או חיוך מזדמן של אדם זר ברחוב מאודכניותי.
עם הזמן גיליתי עד כמה הדברים הפשוטים הללו יכולים להעניק אור לקיום שלי ולחבר אותי מחדש לעצמי. גם כשתחושות כביכול "לא תואמות" צפות ועולות (ולרוב הן עולות), למדתי לקבל אותן כחלק בלתי נפרד ממני - ללא שיפוטיות.
בשיא המסע הזה ישבתי עם התרפיסטית ופתאום רתחו בי רגשות עמוקים שלא הצלחתי להבין למה הם קיימים. היא נתנה לי לקחת נשימה עמוקה ולבדוק מה אני מרגישה ברגע ההוא: פגיעות? כוח? עצב? הגעגוע לחיים שבניתי ודמיינתי?
הטיפול הזה לא פתר כל בעיה אחת בבת אחת ולא החזיר אותי לגרסה "המושלמת" שלי; הוא רק אתגר אותי להגיע למקומות שאני נמנעתי מלהיכנס אליהם בעצמי במשך שנים רבות.
אם אתם מתלבטים לגבי טיפול או פשוט רוצים לבדוק כיוונים חדשים לנפש שלכם - זאת בהחלט יכולה להיות דרך נפלאה לצמוח ולהתפתח מחדש. לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה יד שתתמוך בנו בדרך שלנו למצוא את עצמנו שוב.