לפני כמה חודשים, החלטתי לקחת חלק בסדנאת מוזיקה ואומניות שהתקיימה בכפר קטן בצפון. האמת היא שבתחילה לא ידעתי למה לצפות. תמיד חיבבתי מוזיקה, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה התעמקתי בה באופן מעשי, בצורה כל כך קהילתית ובעלת משמעות.
ביום הראשון לסדנה, כשהגעתי למקום המחזיק בתודעה שלו עץ זית ישן וספסלים מאולתרים מבמבוק, הרגשתי מלחיץ. זה היה כמו לחזור לבית ספר ביום הראשון בו מתחילים ללמוד משהו חדש ואולי אפילו מפחיד - הרבה פנים חדשות וכולם מרגישים קצת לא בטוחים בעצמם. אבל בתוך שניות ספורות נשבר הקרח כששמענו את הצליל הראשון של גיטרה שמישהו החזיק בידיו.
בכל סדנה, אנחנו גילינו צלילים שאף פעם לא חשבנו שהם אפשריים. למדנו לשיר ולנגן יחד - ולא רק שירים מוכרים אלא גם יצירות שנכתבו על המקום עצמו לפי תחושות ומחשבות שהתעוררו בנו במהלך השיעורים. זה התחיל עם דינמיקות פשוטות - כלי הקשה שמידי אחד הוסיף רעש אחר כאשר חברי הקבוצה ניגשו במשחקי תיאום שונים עד שהצלחנו לייצר מנגינה קסומה באחד מהימים בשקיעה המהממת.
אבל מה שחרט בי הכי הרבה היה רגע מסוים שבו ילד בן 10 אם אני לא טועה - יוסי - לקח את הרוח שלנו לגבהים חדשים עם שירה שלו ששברה את הלב והפכה אותו לפריזמה של צבעים. פתאום כולם החלו לבכות או לפחות להזיל דמעה אחת קטנה במהלך ההופעה הביתית הזו ללא הכנות מראש וגם הוא עצמו נדהם מכך שהוא יכול לעורר רגשות כאלה.
כך הבנתי שגם בלי להיות מוזיקאי מקצועי או בעל כישרון מיוחד - כולם יכולים להתחבר למוזיקה ולרגשות שהיא משרה עלינו. לכל אחד יש משהו להביא ללוח הזהוב שנקרא 'יצירתיות'.
והטיפ שלי אליכם? אל תפחדו להתנסות! לפעמים השלב הזה של "לא יודע" או "אין לי כישרון" הוא בדיוק מה שמונע ממכם ליהנות באמת מלהשתייך ולהביע עצמכם בדרכים שונות ולא שגרתיות. קחו לכם חלון כזה של זמן בו אתם ממלאים את הידיים שלכם בכלים שלא מכרתם לעצמכם עד כה ותראו שהלב שלכם יתמלא בכמה רגעי אושר מדהימים.
אז אם יש סדנא כזו באזורכם - לכו עליה! אולי שם תגלו משהו חדש על עצמכם ואולי איזו נשמה נוספת שתתחבר אליכם כדי ליצור עולם יפה יותר ביחד.