אין כמו הרגע הזה כשאתה נכנס לחנות מכולת קטנה ונפלטים אליך ריחות של תבלינים, ירקות בדרך כלל לא מושלמים ופירות ברי מזג האוויר. היום עשיתי מאמץ לעלות על זכרונות ילדות שקשורים לשיחות עם בעל המכולת, שידע כל פרט במשפחה שלנו - מי אוהב מתוק ומי מעדיף מלוח.
אז נכנסתי ואני רואה אותו שם, מר בועז, זקן וכולם קראו לו 'בועז פאנטום' כי הוא היה מגיע פתאום ממש באמצע דבר מה ששכחנו אם אנחנו צריכים לקנות או לא. ניכרת בו סבלנות אינסופית כשהוא מסביר על הגזר המיוחד שמגיע פעם בשבוע מהשדה של השכן או על הסוגים השונים של הגבינות שמקשטות את מדפים הקטנים.
האמת היא שבכל ביקור אני מוצא עצמי מתעכב שם יותר זמן מכפי שתכננתי. זה יכול להיראות כמו סתם מקום לקניות יומיומיות, אבל בשבילי זו אינה רק חנות - היא כמעין אי קטן של קהילה וחברות אמיצה.
בעידן שבו הכל מתנהל בקצב מטורף ויש נטייה להזמין דברים באינטרנט ולתחמן טכנולוגיה מהרגע להרגע, יש משהו קסום בפשוט לקחת שעה מהיום ולשוטט בין המדפים של החנות הזו. לתת למחשבות לרוץ וגם לפגוש אנשים שונים שלא תמיד היינו פוגשים במקומות אחרים.
אז תקשיבו טוב: אחד הטיפים שאני רוצה לשתף איתכם הוא לא להתעלם מהמקומות הקטנים האלה בסביבה שלכם - הם מלאים בהפתעות ובחוויות שאפשר לזכות בהן בעבודה קשה ובמהירות נמוכה מאוד. במקום לצעוק "מה קורה" דרך מסך קטן עדיף לגשת ולהגיד שלום לבעל המכולת המקומית שלכם.
לבסוף, כשיצאתי משם עם שקית מלאה בכל טוב ועולם חדש בגביע הלב שלי התחלתי להבין שרגעים כאלה הם אלו שעושים את השגרה למשהו מיוחד באמת. כדאי לכם לבדוק כמה רחובות משם ואת ההתנסות הזו!