לפני כמה חודשים, חזרתי הביתה אחרי יום ארוך בעבודה ונתקלתי במראה שלא אשכח לעולם - הכלבה שלי, לולה, שוכבת במרכז הסלון ומביטה בי בעיניים גדולות ולוחות רגשיים. ברגע שהמשכתי להסתכל עליה, הלב שלי החמיץ פעימה. יכולתי לראות שהיא לא בסדר. התחלתי להרגיש דפיקות לב מהירות כשהתחלנו את המסע שלנו למרפאה הווטרינרית.
הגענו לשם בבהלה. בשעה שש בערב, בכל הכאוס של תורי הכלבים והחתולים שמקיפים אותי עם כל מיני קולות שונים ומשונים, נכנסנו פנימה למשרדו של הווטרינר. בתוך אותו חדר קטנטן ועמוס בתמונות משפחתיות ודיפלומות הוא פקד אליי להתחיל לדבר איתו על לולה.
הקרבה הזו בין בעל החיים לבין הווטרינר הייתה מדהימה בעיני - ראיתי איך הוא מתייחס אליה כמו ללקוח הכי חשוב והוא שם לב לכל פרט קטן בהתנהגות שלה ושלי יחד כשלפעמים הפחדים שלי יצאו החוצה בצורת שאלות נואשות על העתיד שלה.
אחרי בדיקות מקיפות ושיחה פתוחה ובוטחת עם הדוקטור המקסים הזה (עדיין זוכר את השם שלו - יוני), אני יכול להגיד בלב שלם שהתהליך היה לא קל אבל מלא בחום ואמונה מצידו שלא אעזוב את המקום בלי תשובות.
אז הנה טיפ שאני רוצה לחלוק מתוך חווייתי האישית: אם אתם מרגישים שמשהו לא נכון עם החבר שלכם על ארבע - פשוט תלכו לבדוק! אל תחכו עד שיהיה מאוחר מדי או עד שיבטלו לכם תורים לרופא המתמחה באנשים כי מדובר בעניין קרדיאלי כאן! יש קשר עמוק ואישי בינינו לבין בעלי החיים שלנו וזה מאוד חשוב לדאוג להם בדיוק כמו שאנחנו דואגים לעצמנו.
בסופו של דבר, למרות הקושי והלחץ שבאותם רגעים שבהם חשבתי שאין לי פתרון למצבי הרוח וההתנהגות המוזרה של לולה, שבוודאי יכולה לחוות גם בזמן מחלה או משבר ריגשי - גיליתי שישנם אנשים מקצועיים ואוהבים שמוכנים לעזור לנו ולעשות ככל יכולתם כדי להקל על הכאב שלנו ואת זה אני מאוד מעריך!
אז תודה לך יוני מכל הלב! עכשיו כשאני בבית עם לולה ואני רואה אותה מתנשפת מחדש ללא כאבים ובריאה מתמיד، אני יודעת שעשיתי את הבחירה הנכונה לפנות לווטרינר ולא לחשוש לדבר עליו בקול רוגע ואוהד כשתגיע ההזדמנות הבאה לשתף אחרים באנושיות שיש בבעלי מקצוע כאלה בעולם שלנו.