בשבוע שעבר, בעודי יושב בבית עם כוס תה חם ביד, פתאום מופיעה לה ההודעה המוכרת - “יש הפסקת חשמל באזורכם.” לא יודע אם אתם מכירים את התחושה הזו. זה כמו ניסוי מדעי בו אתה מנסה להבין מה קורה כשנתקלים במציאות בלי כל הטכנולוגיה שמקיפה אותנו.
בהתחלה לקחתי את זה בקלות. קמתי לקחת ספר מהמדף, אבל מהר מאוד הבנתי שהטלוויזיה והסמארטפון שלי לא יכולים לתפקד בלי פלאי החשמל. הלב נפער קצת כששקעתי במחשבות על איך אנחנו זקוקים לכלים האלקטרוניים הללו כדי להעביר את הזמן שלנו וליצור קשרים עם אנשים.
כשהשמש שקעה והחושך החל לרקום סביבי, מצאתי את עצמי מחפש פתרונות. נזכרתי באורחים שהיו מגיעים אליי בשבתות וחגגו ליד שולחן ערוך בסביבה של דיבור וצחוק במקום לשבת מול המסכים. אז פניתי למעלה וראיתי כמה יפה הירח מאיר בחוץ. משם גיליתי מחדש את השיחות עם בני המשפחה שלי - הרי יש לנו כל כך הרבה דברים לספר אחד לשני מעבר לסטטוסים בטלפון.
ואתם יודעים מה? החלטנו להדליק נרות ולהתארגן למסיבת חנוכה קטנה שלנו באמצע אוגוסט! התיישבנו סביב השולחן ושיחקנו משחקי לוח ישנים ששכחנו מהם לגמרי - בשנייה שנפלה המילה "אלקטרוניקה" בתחילת הערב, כולם פרצו בצחוק כי היינו ממש רחוקים מזה ברגע הזה.
אז תובנה שלי כאן היא: לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה האלקטרונית הזו שאנחנו חיים בה. אין ספק שהמצאות אלו שיפרו לנו את איכות החיים והרימו אותנו גבוה יותר ממה שהיה אפשר לדמיין לפני שנים רבות, אבל חשוב גם לזכור שיש רגעים קסומים שלא צריכים שום טכנולוגיה בשביל לקרות.
אם גם לכם קרה משהו דומה או שאתם גרים באיזורים בהם היו הפסקות חשמל פעם אחת יותר מדי בזמן האחרון - תנסו לקחת זאת כהזדמנות ליצור זיכרונות חדשניים ולא דווקא דרך מסכים.