לא מזמן, לקחתי לי יום ספונטני רק בשביל לבשל. פתחתי את המקרר והתמקדתי בכל מה שהיה בתוכו - שאריות עוף מבושל, כמה ירקות שכבר השתעשעו עם הקור ורבע בצל שהזמין אותו למערכת יחסים חדשה. ברקע התנגן שיר ישן ששמעתי בילדותי, והרגשתי איך כל זיכרון טעון בפשטות ובאהבה מציף אותי.
הגעתי למסקנה אחת: אוכל הוא לא רק סיפור של טעמים אלא גם רגש. האוכל שאני מכינה תמיד קושר אותי לרגעים מיוחדים - ארוחות משפחתיות, ימי הולדת ושיחות שלא נגמרות ליד השולחן. כשאני מבשלת, אני ממש עושה "תדרוך" על החיים שלי ועל האנשים שאוהבים אותי.
החלטתי להכין תבשיל עוף בצ'ימיצורי - מרץ ואנרגיה שבוקעים מכל כף! חתכתי את הירקות באי סדר מסוים (כי לפעמים הבלאגן הוא חלק מהקסם) ושלחתי אותם יחד עם העוף לסיר אחרי שהזהבתי קלות בשום ושמן זית ריחני.
במהלך הבישול הרגשתי את הניחוחות מתחברים אחד לשני כמו מוזיקה מושלמת; הצבעים התערבבו ואני כמעט יכול לדמיין איך כל ביס יכניס חיוכים לעיני האנשים סביב השולחן. זה לא היה רק לענות על רעב - זה היה על חיבור וליצור משהו מיוחד מתוך המעט שיש.
טיפ קטן שאני יכולה לתת לכל מי שמעוניין להכנס לעולם הזה: אל תפחדו להשתמש במה שיש לכם במקרר, לפעמים הפשטות היא זו שמייצרת קסמים אמיתיים. ומה שנראה כאילו כבר נעלם מהראש - פתאום הופך לתבשיל שמספר סיפור משל עצמו.
בסופו של דבר, ארוחת ערב הייתה הצלחה גדולה - כולם נשענים אחורה עם חיוכים רחבים ובטן מלאה בטעמים מנצחים ודיבורים ממרכז הלב. הרגשת השקידה שוב קיבלה משמעות אמיתית כשנפגשנו סביב השולחן - רגעים קטנים כאלה הם בעצם העניין הגדול בחיים.
אז אם אתם רוצים לעשות משהו טוב היום - פשוט תניחו לעצמכם לשחרר ולקחת את הטעמים שלכם לאן שהם לוקחים אתכם.