כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, אני זוכר את ההתרגשות שהייתה בי. זה היה כמו לפתוח דלת לעולם חדש, מלא באפשרויות ורעיונות שלא הכרתי. מיד נשלחתי לקנות ספרי לימוד, ומצאתי את עצמי משוטט בין המדפים של החנויות. פתחתי כל ספר בגאווה ושאלתי את עצמי: איך ייראה הידע הזה כשהוא ינחת אצלי בראש?
באמת יש משהו קסום בספרים האלה - הם מכלילים בתוכם שנים של מחקר, מחשבה והתנסות. אבל לצד הכמיהה לידע, גיליתי גם מציאות מעט קשה; הספרים היו כבדים ולפעמים כל כך מסובכים שחשבתי שאולי אני מנסה לשחות במעמקי האוקיינוס בלי גלגל הצלה.
יום אחד, בזמן שלמדתי לסוף עונת המבחנים עם חברים מהקורס שלי בבית קפה קטן בשכונה, הגיע אלינו בחור צעיר והניח לידנו ערימה של ספרים ישנים. הוא הסתכל עלינו וחייך: “אני רואה שאתם עם חוקים ובחינות ופחדים… קחו תנסו אותם”. לאחר רגע hesitation ביישני אוחז בידיי בכוח הנעורים של הדמעות שנאספו בעיניי שלי לקח לי אחד מהם לקרוא.
השיחה התפתחה בין כולנו והספר הפך למרכז הפנאי שלנו; קראנו דברים יחד ברקע הקפה המתוק והמוזיקה השקטה. פתאום הדפים שלי הפכו לפחות לחובת לימוד ויותר להתעניינות אמתית בעולם שסביבי. הבנתי שאין דבר יותר חשוב מלחלוק רעיונות וכישורי חשיבה ולא רק לשנן חומר למבחן.
אם הייתי יכול לתת טיפ לכל מי שמבקש להתחיל במסלול הלימודים שלו או מהלך רוחני בחיים - זה יהיה להסתכל על הספר כעל חבר חדש ולא כאויב שעליך לנצח בוויכוחים אינסופיים או לצבור ציון גבוה. גישה זו העניקה לי כוח להמשיך קדימה ואת הכלים להבין שאני לא לבד במרוץ הזה.
לסיכום (גם אם המסגרת לא מאפשרת סיכומים), ספרי הלימוד הם הרבה מעבר לדפי נייר - הם מפות שעוזרות לנו למצוא את עצמנו בעולם הגדול שמולנו!