הייתי בן 12 כשגיליתי שאני צריך משקפיים. בתור ילד, זה נראה לי כמו סוף העולם. אני זוכר את היום שבו הגעתי לאופטיקאי, עמדתי מול המראה וראיתי את עצמי לובש את המסגרת הראשונה שלי - מסגרת עגלגלה בצבע כחול. כל כך התביישתי!
בהתחלה, הייתי בטוח שכל הילדים בבית הספר רק מחכים להזדמנות לצחוק עליי. אבל אחרי כמה ימים של הסתגלות, גיליתי שהמשקפיים שלי דווקא הפכו אותי למיוחד במשהו שחשבתי שמביך - פתחו לי עולם חדש של בהירות ואפשרויות. פתאום יכולתי לראות ברור ולהתמקד בפרטים הקטנים שהיו מסתתרים ממני קודם.
ככל שעבר הזמן, התחייבות למציאות החדשה הזו נתנה לי תובנות חשובות לגבי איך להסתכל על החיים. כמו בעבודה במשקפיים: לפעמים אתה רואה דברים באור אחר כשאתה מתעורר ומאמץ את העיניים באמת כדי לראות אותם בבירור. חיינו עשויים להיות עמוסים במחשבות ובזמן שלנו לדברים פחות חשובים אומנם אנחנו מפספסים הרבה יופי.
לא מזמן החלטתי להתחדש במסגרת חדשה לקיץ, משהו צבעוני יותר - מסגרת אדומה ורועשת שתתאים לחיילת הקיץ שלי ולאישיות המלאה והצוהלת שלי כיום. וכך ברגע אחד של חידוש, מצאתי שוב את השמחה שהיתה בי מגיל צעיר גם כאשר שיניתי או "סיכנתי" את מה שנראה היה מתוך נוחות בסיסית.
אז אם יש לכם בעיה בראייה או פשוט רוצים לעבור שינוי קטן בחייכם - אל תהססו לבקר אצל אופטיקאי ולעשות זאת! לפעמים שינוי קטן יכול לעשות הבדל גדול בכל תחומי החיים שלנו - כן גם הם מרגישים שאנחנו קוראים הכל בצורה בהירה וברורה יותר!
וזכרו: המשקפיים הם לא רק כלי עזר - הם סמל להשתנות ולראות אחרת!