לפני כמה ימים ישבתי בבית קפה קטן ומיוחד בשכונה שלי. זה לא היה סתם מקום, אלא כזה עם אווירה שמזמינה אותך להירגע ולהתמסר לרגע. ריח הקפה הטרי התערבב ברעם של שיחות חולין ובחוץ, השמש פיזרה את אוריה על המדרכה.
הזמנתי לעצמי אספרסו קצר וחתיכת עוגיית שוקולד שהיו שם במקרר. כשלקחתי את הכוס לידיים שלי, חשתי איך החום שלו מתפשט אל תוך האצבעות. באותו רגע הבנתי שהקפה עבורי הוא הרבה יותר מאשר משקה - הוא טקס יומיומי שמלוה אותי ברגעים קטנים אבל מלאים בחשיבות.
אני זוכר את הפעמים שבהן הייתי מתעורר בבוקר ומרגיש אבוד. כל כך הרבה מחשבות וכעסים בלי כיוון ברור ואחר כך - רק קופסה פשוטה של קפה שחור הצליחה להרגיע אותי. בכמה דקות אני מוצא את עצמי בעונג שבטקס הזה: הילוך איטי מכין את הנוזלים החמים, מליאת הקופסה בגרגרים הארומטיים והנסיעה לשלמות הצנועה בידיעה שאני יכול להתחיל מחדש בכל יום.
חבר שלי היה אומר לי תמיד שגם אם הכול מסביב מטורף ולא צפוי, אפשר למצוא מרגוע בכוס קפה טובה וזמן איכות עם עצמנו. מאז אני משתדל לשאת זאת איתי; לקחת לעצמי כמה דקות ביום בהם אני פשוט יושב עם עצמי, ממתין לנחשול של חום המשקה שעל הלשון ומבלה זמן איכות בוודאות הנשית הזו שיש במשהו כל כך פשוט כמו קפה.
אז טיפ ממני: לפעמים צריך להפסיק לרוץ ולהתמסר לרגע, גם אם הוא נראה לנו זניח בהתחלה. תמצאו לכם פינה אוהבת בעיר ותנו לקייפ תהנדס לכם מעט מהשקט האישי שכ"כ חסר לעיתים קרובות בחיינו הדינאמיים.
ואם כבר מדברים על רגעים שלא נשכחים - גיליתי שם גם כמה חברים חדשים סביב השולחן לידי שהתאהבו באותה ההנאה ששיתפתי מי יודע כמה פעמים בעבר... פתאום כולם היו שפוטי במקום שלנו לכוסיות ושיחות לא נגמרות סביב תרבות הקפה המקומית שלנו כאן בישראל.
שתהיה לכם שעת קפה קסומה!
