כשהגעתי לסוף כיתה ח', הרגשתי שהקצב שלי בלמידה לא תואם את מה שציפו ממני. המורים בכיתה ממש ניסו לעזור, אבל לפעמים כשאתה בתוך הכיתה, השמסוח הוא יותר מדי. אז החלטתי לקחת מורה פרטי למתמטיקה - זה היה צעד ששינה לי את החיים.
המורה שלי הייתה אישה בשם מיכל. היא הגיעה עם חיוך רחב ושוקולדים ביד, ואני זוכר איך כל שיעור התחיל במעט שיחה על החיים לפני שמתחילים עם האýle המסובכים של המתמטיקה. היא הבינה משהו חשוב: שאנחנו לא רק לומדים נוסחאות ומספרים; אנחנו גם עוסקים ברגשות ובפחדים שלנו. אחרי כמה שיעורים התחלתי להבין שאני לא לבד במאבק הזה - לכולם יש קשיים ואי-ודאות בלמידה, ולפעמים זה בסדר לבקש עזרה.
מיכל לימדה אותי שיש ערך רב בשאלות - שאין דבר כזה "שאלה טיפשית". וכשלא הבנתי משהו, היא פשוט חייכה ואמרה “נותנים לנושא זמן.” ובאמת, אחרי שפירקנו במשך שעות שאלות מסובכות לחלקים קטנים וברורים יותר, מצאתי את עצמי מצליח בתרגילים שהיו נראים לי בלתי אפשריים קודם לכן.
והטיפ שלי? אם אתם שוקלים לשכור מורה פרטי או להציע זאת לילדיכם - אל תסתכלו רק על הציון הסופי. בדקו גם האם המורה ידבר איתם ויבין מה קורה להם מעבר למדע הקר - החיבור האנושי הוא מה שעושה את ההבדל האמיתי בלימודים ובחיים בכלל.
בשנה שאחר כך הייתי תלמיד מצטיין מתמטיקה בכיתה ט', אך הרבה יותר מזה זכיתי בחברה טובה וניסיון חיים יקר מפז לגבי איך להתמודד עם מכשולים - וזה הרבה מעבר למציאת הפתרון הנכון אפילו במבחן!