בין העבודה לבית, לבתי הספר של הילדים ולפגישות החברתיות, אני מוצא את עצמי הרבה על קווי האוטובוס. בעבר, התחבורה הציבורית הייתה בשבילי הכרח שולי שאפשר היה להימנע ממנו אם רק הייתי מצליח למצוא מקום חניה קרוב לפגישה הבאה. אבל בשנה האחרונה התחלתי לראות את זה מפרספקטיבה אחרת.
אתמול בערב חזרתי מאירוע חברים, עייף ולא כל כך בעניין לנסוע לבד. אז החלטתי לעלות על אוטובוס שמגיע לכיוון הבית שלי. כשעליתי פנימה ומצאתי לי מקום ליד החלון, הרגשתי שמשהו השתנה בי. שם בעודי מתבונן בנוף המוכר שעובר במהירות, בזמן שחבר'ה צעירים מקשקשים בפינה ואנשים מבוגרים מדברים בקול רם בטלפון - פתאום הבנתי: זו הזדמנות להתחבר לעולם שסביבי.
בזוית העין ראיתי אישה מבוגרת שנראתה קצת lost עם שקית מלאה במצרכים. כשהיא שאלה את הנהג לאיזה תחנה כדאי לה לרדת כדי להגיע לבית שלה, מיד נעמדתי והצעתי לעזור לה. שיחה קטנה בינינו חשפה עולם שלם - משפחה עם ילדים רחוקים שהגרו מעבר לים והיא פשוט רוצה להיות קרובה אליהם יותר.
דרך הכנסייה הקרובה וגם ביקור אצל השכנות מעלה מול המדרגות בבוקר יום ראשון - הכל פתאום מרגיש חי וקרוב יותר בעזרת התחבורה הציבורית הזו שמתפתחת מסביבנו.
אז הנה טיפ ממני: כשאתם עולים לאוטובוס או לרכב משותף - אל תתנגדו לשוחח עם הסביבה שלכם! זה יכול להפוך למסע מרתק שבו תכירו אנשים חדשים ותקום לכם גם ידידות קסומות בדרך שלא תכננתם בכלל.
שלא נדבר על ההרגשה הנעימה בידיעה שאני עושה משהו טוב לסביבה ובמקביל גם מציל לעצמי זמן יקר בחיפוש אחר חנייה אידיאלית בעיר הצפופה שלנו.
לא תמיד צריך להיות לבד בהגה כדי ליהנות מהמסע; לפעמים כשתיתן לתחושה הזאת לתפוס אותך - תגלה עד כמה החיים הם חלק מהניסיון הקבוצתי הזה שאנחנו כולנו חולקים יחדיו בכל נסיעה.