עברו שנים מאז שסיימתי את בית הספר היסודי, אבל אני עדיין זוכר את התחושות של ההתלהבות והחרדה שעמדו בפני כל יום חדש. זה לא היה רק המקום שבו למדנו מתמטיקה או עברית; זה היה חלל מטלטל של חוויות שהשפיעו על מי שאנחנו היום.
זוכרת את יום ההולדת שלי בכיתה ד'? תכננתי הפתעה לחברים ולמורה. הכנתי עוגיות שוקולד שבאמת יצאו לא משהו - הייתי רק ילד עם חלומות גדולים (אבל בישול? פחות). כשהגעתי לבית הספר, גיליתי שמישהו אחר ארגן מסיבת הפתעה לבחור מקובל במיוחד. הרגשתי קטנה ומדוכאת לרגע, עד שנכנסה המורה ליונתן רוזנברג עם העוגיות שלי ושאלה מי עשה אותן. "זו תערוכה מיוחדת!" היא אמרה בחיוך רחב והחלה לספר לכולם כמה אהבתי לבשל וכמה כיף לקשט יחד.
לאט-לאט כל הכיתה התאספה סביב השולחן שלי ודיון מרתק נפתח על אוכל ואהבה. פתאום אותו יונתן החל להציע רעיונות לעוגיות מצחיקות בדמות דמויות מהסרטים האהובים שלנו! באותו רגע חשבתי לעצמי: אולי לא מדובר בעוגיות מושלמות, אלא בסיפור ששמר אותי מחוברת לאחרים.
ואני מבינה עכשיו כמה חשוב להצמיח סביבה אוהבת בבית ספר - מקום שבו אפשר לטעות ולהמשיך לנסות בלי פחד מהמבט החודרני של אחרים. מוסדות חינוך צריכים להיות כמו גינת פרחים מגוונת: שיהיה מקום לכל אחד לשגשג לפי הצבעים שלו ובסטייל שהוא אוהב.
אם אתם הורים לילדים בגיל בית ספר, חשוב שתעזרו להם למצוא את הדברים שהם אוהבים - האם הם מעדיפים ספורט? אמנות? או שאולי תחומי המדע פועלים עבורם? כשנדאג לתמיכה ולעידוד בתחום שהכי מדבר אליהם, אנחנו יכולים להפוך כל מוסד חינוך למקום שבו ילדים באמת רוצים להגיע ולגדול.
אז בפעם הבאה כשאתם מסתכלים על הילד שלכם בתהליך הלימודיו, שאלו אותם: "מה אתה אוהב?". זו יכולה להיות השאלה שתוביל אותם להצלחה הגדולה ביותר בכל תחום שיש בליבם.