לפני כמה שבועות, יצא לי להשתתף במסיבת יום הולדת של חבר טוב. כל האווירה הייתה מתוחה מלאת שמחה: מוזיקה, ריקודים ואוכל טעים. כמו בכל מסיבה מודרנית, גם שם כולם היו מוקסמים מהטלפונים הניידים שלהם - מצלמים רגעים, משתפים ברשתות החברתיות. אני החלטתי לזרוק את עצמי לרגע ולשכוח מכל הטכנולוגיה שסובבת אותנו.
ואז קרה הבלתי נמנע - אחד החברים שלי החליט שהוא ממציא תחרות לא רשמית מי מסוגל לעוף על המוזיקה הכי טוב. כולנו התחפשנו לקוראים וישבנו להוכיח שהציוד שלנו חזק ובריא… עד שנפל לו בטעות קנקן למים על הטלפון היוקרתי שלי.
יכול להיות ששמעתם על התופעה הידועה "המכשירים חסרי החיים" או איך שיום אחד אתה מחליף את המקרר שלך אחרי הרבה שנים, אבל עם טלפונים זה סיפור אחר לגמרי. בניגוד למכשירים בבית שילוו אותך במשך עשורים ולעיתים אפילו מגילים משפחתיים שלמים, אצל הטלפון יש תחושה אחרת: הוא כבר לא רק מכשיר אלא חלק בלתי נפרד מהחיים שלך - התמונות בו משקפות זכרונות יקרים ואת הקשרים בינינו לבין אנשים אהובים.
אז הסתכלתי אליו בשברון לב בזמן שהוא מייבב במצבים שונים שאפשר היה לשדר לתוכנית מציאות לנשים (וממש הייתי רוצה לראות את הפנים של אמא שלי אם היא תדע). באותו רגע הבנתי שלא מדובר רק באלקטרוניקה שניתנת לתקן או להחליף - מדובר בחוויות שהיו תקועות בפנים כי אי אפשר לצלם אותן מחדש.
מה שאני באמת רוצה להעביר לכם זה שכשהטכנולוגיה משתלטת לנו על הראש לפעמים כדאי פשוט לחזור לדברים בסיסיים: לדבר עם אנשים פנים אל פנים ולא לתת למסכים להשפיע על היחסים שלנו. כמה פעמים חשבתם לעצמכם "אני חייב להתעדכן" ופספסתם שיחה טובה בחיק המשפחה? התרבות הזו עשתה לנו רע; המסכים פתחו עולם חדש ומרגש אך גם גרמו לנו לשכוח להתמקד בדברים שהם יותר חשובים בסופו של דבר.
אז נכון שטכנולוגיה קשה להימנע ממנה ותמיד יהיה צורך בה (לא משנה כמה אנחנו נקרא לזה בשם פלאי) אבל אולי הגיע הרגע שנשאל את עצמנו איזו מערכת יחסים אנחנו רוצים לפתח עם הכלים הדיגיטליים שאנחנו משתמשים בהם?!
אם יש לכם טיפ כזה או גישה חדשה שאתם מאמצים כשזה מגיע לטכנולוגיה והקשרים האישיים שלכם - אני אשמח לשמוע!