שבוע שעבר, לקחתי את בני הקטן יובל לחוג חינוך ביצועי. אני זוכרת איך הוא נכנס עם עיניים בורקות אבל גם עם פחד קל של מה מחכה לו. כילד בן שבע, הכל חדש ומאתגר, והתחושות לא תמיד פשוטות לעיכול.
החוג ממוקם במרכז תרבות קטן בצפון העיר, מקום שמקרין חום וביתיות. כשנכנסנו, הרגשתי שמגיע לנו משהו מיוחד היום. המדריכה ניסתה בשקט לגרום לילדים להרגיש בנוח עם משחקי תפקידים ושירה בקול רם, ואני עמדתי בצד וראיתי איך יובל מתחיל לפלס לעצמו דרך בין הילדים האחרים.
בהתחלה הוא היה קצת מהוסס ולא ידע אם להצטרף או לא. אז הייתי שם כדי לתמוך בו ואמרתי לו שזו הזדמנות להיות כל מה שהוא רוצה להיות - ולהתנסות בדברים חדשים מבלי לחשוש משיפוטיות או כישלון. אחרי כמה דקות של התבוננות קלטתי שהוא מתלהב, שהופעתו בפעילות החזיקה אותו פעיל ופשוט נפרדה מכל העכבות שאולי היו עליו בבית.
ואז הגיע רגע השיא - כשהוא עמד על הבמה הקטנה וניסה לשיר מתוך ההתרגשות שלו מביטוי עצמי כזה בפני כולם. זה היה כמו לראות פרפר מתחלף בתהליך הגלגול שלו ליצירה חדשה ורעננה! הייתה לי תחושת גאווה גדולה וגם השתאיתי עד כמה עולם החוגים נותן מקום אמיתי להתבטא ולגלות צדדים שלא הכרנו.
אני חושבת שהחוויה הזו הדגישה עבורי אישית למידה חשובה: ילדים צריכים מקום לביטוי אישי ולעשות טעויות בדרך למימוש הפוטנציאל שלהם. בכל פעם שהם מכירים אנשים חדשים וחווים דברים שמעולם לא עשו לפני כן, הם פותחים דלתות לעולם של אפשרויות אין סופיות.
אם יש לכם ילדים ואתם שוקלים להכניס אותם לחוגים שונים - אל תהססו! זה יכול להיות מוזיקה, ספורט או אפילו אומניות הבמה כמו במקרה שלנו - כל אחד מהם יכול לפרוץ את הגבולות האישיים שלהם ולעזור להם לצמוח בדרך הייחודית להם.
אז קדימה! תנו להם את ההזדמנות לגלות בעצמם מי הם יכולים להיות באמת.