כשהבאתי את רקס אליי הביתה, הוא היה גזע מעורב קטן עם עיניים מלאות תום. כבר מהפגישה הראשונה שלנו ידעתי שאני לא רק מאמץ לו בית, אלא גם חבר לחיים. אך כמו שאומרים, חיים עם כלב דורשים יותר מאהבה - הם דורשים עבודה.
ביום השני אחרי שהרקס הגיע אליי, החלטתי להתחיל בתהליך האילוף. בהתחלה זה נראה קשה - הוא קפץ על אנשים, נובח כמעט על כל דבר זז ולפעמים פשוט נראה כאילו הוא מתנהג כמו ילד חסר מנוחה. במקום להתייאש, ישבתי במושב שלי בגינה והתחלתי לחשוב: "איך אני יכול לעזור לו להבין אותי?"
כך גיליתי של אילוף מסוגל להיות חוויה מעצימה ביותר הן עבורי והן עבורו. התחלתי לתקשר איתו בצורה ברורה וחביבה - באמצעות פקודות פשוטות כמו "שב", "תישאר" ו-"בוא". שמתי לב שככל שהייתי סבלני ועקבי יותר, כך הוא התחיל להשתפר במהירות רבה יותר.
לאחר מספר שבועות של עבודה יומיומית ותרגילים בחוץ ובבית, ראיתי שינוי מדהים ברקס. הוא לא רק הקשיב לי טוב יותר אלא גם התחבר אליי בצורה עמוקה ומיוחדת. כשאני מחשבן את הפעם הראשונה שהוא חיכה לשלי באמונה בזמן שסיימתי שיחה עם חברים בגינה - הייתי ממש גאה בו.
המסע הזה לימד אותי שיעור חשוב על סבלנות ואמונה עצמית - לא רק שלו אלא גם שלי כמאלף. כל הצלחה קטנה שנצברה הוסיפה עוד נדבך למערכת היחסים שלנו. הבנתי שכשהם מבינים שאנחנו פה כדי להנחות אותם ולא לכפות עליהם דברים, הם פורחים.
טיפ שבוודאי יכול לעזור לכם אם אתם מתחילים את המסע שלכם: בכל פעם שאתם מלמדים פקודה חדשה או מתמודדים עם בעיה בהתנהגות שלהם - שימו לב לרגעים קטנים של הצלחה ותגמלו את עצמכם ואת הכלב שלכם! זה יוצר קשר חיובי ביניכם ומחזק להם את הביטחון בעצמם.
אז נכון שלא תמיד קל לקבל מהכלבים שלנו את מה שאנחנו רוצים מהם באופן מיידי; אבל בסופו של יום מדובר בשיתוף פעולה שבנוי על אהבה וקבלה הדדית. ככל שעובר הזמן אני מבין ששני הצדדים לומדים יחדיו - וזה מה שעושה אותנו למשפחה אחת גדולה ואוהבת.