ליום שישי האחרון ניסיתי לפנק את עצמי בביקור בבית קפה קטן ומיוחד שנמצא בשכונה שלי. זה המקום שאם היית שואל אותי לפני חצי שנה, הייתי אומרת "לא סיכוי". אבל כמו כל דבר בחיים, גם בתי הקפה יכולים להפתיע אותנו.
נכנסתי אליו בשעות הבוקר המוקדמות. השמש התחילה להתעורר והאור החמים קלט אותי כמו חיבוק של חבר טוב. אנשים ישבו בפנים ובחוץ, רוח קלילה נושבת ועם כל ביס מעוגת השוקולד שהזמנתי יחד עם כוס אספרסו מרתקת, הרגשתי שאני מתנתקת מכל הדאגות שמסביב.
בעל המקום היה אדם מבוגר עם חיוך רחב ואנרגיה מדבקת. הוא החל לשוחח איתי על האהבה שלו לקפה - לדבריו, זו לא רק שתייה אלא ממש אמנות. בכל כוס אפשר למצוא סיפור או זיכרון נכנס לתוכה במהלך ההכנה וחשוב לתת לכל תגובה ולכל נפילת טעמים מקום.
בעוד אני טועמת מהקינוח הנפלא שהוזמן בעצת המלצרית (איזו נוסטלגיה לנוסטלגיות!), נזכרתי בתקופות שביליתי עם חברה טובה באותו בית קפה בעיר הגדולה שבה גרתי פעם. איך היינו יושבות שעות, מתפלשות בסיפורים חיים שלנו מעל כוסות קפה ומנות עונג קטנות? זה כמו לחזור לימים טובים כשהרגשנו שאין לנו דאגות בעולם.
באמצע הפגישה המקרית שלי שם, תפסתי את חשיבות הדברים הקטנים והפשוטים - ששיחה ליד כוס קפה יכולה להיות הרבה יותר עמוקה ומרגיעה מכל פגישה רשמית במשרד. היא יכולה לפתוח פתח למחשבות ובעיקר לסייע ביצירת קשרים אנושיים שמחזיקים מעמד הרבה אחרי שרוצים לעזוב את המקום.
אז טיפ ממני: אל תהססו להיכנס לבית הקפה הקרוב לכם ולהקדיש לעצמכם כמה רגעים של נחת על כוס קפה… כי אף אחד לא יודע איזה קסמים מחכים בתוך הכוס שלכם!