לפני כמה שנים, כשהייתי בתחילת הדרך שלי בבניית בתים, קיבלתי הזדמנות לקחת חלק בפרויקט מרגש - בניינו של בית למישהו שבדיוק התחתן. היה זה יום שמשי כשיצאנו לשטח. אני זוכר את ההתרגשות שעטפה אותנו, התחושה שאנו לא סתם בונים מסמרים ומלט, אלא שאנחנו יוצרים חלום.
בתחילת העבודה פגשתי את יוסי, הבן אדם הכי מקצועי שהכרתי. הוא ידע לדייק כל פרט ולקעקע בליבי את החשיבות שבפרטים הקטנים. תוך כדי עבודה משותפת למדתי ממנו שיעור שלא אשכח: כל אבן שמניחים היא עוד צעד לעבר הבית המושלם - בדיוק כמו בחיים שלנו.
באחד הימים, עבדנו שעות ארוכות ולא הייתי בטוח אם אנחנו מתקדמים או עומדים במקום; פתאום יוסי עצר אותי ואמר: "תשמע, לפעמים השינוי הגדול מגיע מהצעדים הקטנים שאתה עושה בכל יום". המשפט הזה התקבע לי בראש והפך להיות מנטרה אישית - כן, בנייה היא על תהליך ושאין מה למהר מדי.
הבניין גדל לאיטו וטיפות זיעה שלנו הפכו לחלק מהקירות שעמדו להיבנות. בתוך כל הלחץ והמאמץ המתקדם יצא בי תחושת גאווה מסוימת כשידעתי שאני תורם ליצירת משהו שיישאר כאן לתמיד.
היום אני מבין שעבודת הבנאים היא הרבה יותר מעבודה פיזית - זו אומנות חיה שמייצרת קשר אמיץ בין אנשים לחלומות שלהם. לכל מי שנמצא בדרך הזו או חושב להיכנס אליה - אל תשכחו לקחת רגע לפני שתעברו לשלבים הבאים ולזכור שהדרך חשובה לא פחות מהמקום שאליו אתם רוצים להגיע.
אז בפעם הבאה שאתם מרים טיח או שמתעסקים בצינורות ובמלט, אל תשכחו ליהנות מהמסע עצמו. כי בסופו של דבר אנחנו בונים יותר מבית; אנו גם בונים סיפורים וזיכרונות שלא נשכחים.