אני זוכרת את הילדות שלי, פותחת את הדלת של הספרייה המקומית כמו שהייתי פותחת דלת לממלכה חדשה. אלו היו ימים פשוטים, בלי טלפונים חכמים או רשתות חברתיות. כל מה שהייתי צריכה היה להיכנס בין המדפים ולגלול עם האצבע על התקליטורים של הכותרות השונות. זה כמו לחפש אוצר - לפעמים מוצאת את מה שאני מחפשת, ולפעמים נתקלת בקלאסיקות שלא ידעת שקיימות.
בתקופת הלימודים בתיכון הייתי מבלה שעות שם. הזיכרון שנחרט לי במיוחד היה כשחברתי הטובה נכנסה לספרייה אחרי שבועיים שלא נפגשנו - היא הייתה במצב רוח רע, ונראה כאילו העולם כולו נפל עליה. לקחתי אותה איתי למדף הספרים שמוקדש לספרי הרפתקה והתחלנו לדפדף יחד. כל ספר שפתחנו, הוסיף עוד שכבת צבע לעולם שלה - עולם מלא בזכרונות ולאו דווקא רק מציאות קשה.
הספרים לא רק סיפקו לנו בריחה ובעיקר חוויות חדשות, אלא גם אפשרו לנו להתבונן פנימה ולהרגיש שאנו חלק ממשהו עמוק ומסובך יותר מהיום-יום שלנו. כך גיליתי ששיח על ספרים יכול לשבור קירות ולקרב לבבות; החברות שלנו הלכו והתמלאו במשמעות.
אם יש טיפ אחד שאני רוצה לחלוק עם כולם הוא לגשת לספרייה הקרובה לכם - ולא משנה באיזה גיל אתם נמצאים! אפשר למצוא שם עולמות חדשים, להתחבר לרגשות שאתם אולי לא מבינים למה הם כואבים או סתם לקבל השראה לדרך החדשה שלכם בחיים. ובנוסף לכך? תמצאו אנשים נוספים כמוכם שאוהבים לקרוא; אני בטוחה שיש גם להם סיפור מרגש לשתף.
אז בפעם הבאה שאתם במחוז הספרים הזה תזכרו - יש בכם כוח לבחור איזה מסלול לקחת בעזרת מילה כתובה ואולי אף לצאת משם עם חבר חדש למסע הבא שלכם!