לפני כמה שנים, כשחיפשתי את עצמי אחרי סיום השירות הצבאי, החלטתי לצאת למסע דרך אירופה. אני זוכר איך ירדתי בשדה התעופה בברצלונה, עם תיק על הגב ולב על כף היד. לא ידעתי ספרדית וידעתי שהתמודדות עם השפה המקומית תהיה אתגר הראשון שלי.
באופן טבעי, ההתחלה הייתה קשה - העברית יצאה לי מהפה כמו ריר של תינוק והמבטים המוזרים של האנשים סביבי רק הדגישו את חוסר הנוחות שלי. אבל משהו בי דחף אותי לנסות ולהתמודד עם האתגר. ישבתי בבית קפה מקומי והזמנתי קפה - במילים פשוטות ובגימגום קל.
עם הזמן, מצאתי את עצמי מתחיל להבין כמה מילים פה ושם. מדיבור קצרצר ומביך עם מוכרי הפירות בשוק הרגשתי איך השפה פותחת בפניי שערים חדשים לעולם שלא הכרתי לפני כן. גיליתי שבין כל שפת גוף חיובית וחיוך קטן אפשר לגשר על פערים ניכרים.
החוויה הזו לימדה אותי שיעור חשוב - לא משנה באיזו שפה אנחנו מדברים, היכולת שלנו להתחבר זה לזה עולה על הכל. גם אם מישהו לא מבין אותך במדויק או שאתה לא מצליח למצוא את המילה הנכונה בספרדית, החום והשיתוף יכולים לעשות פלאים.
אם אתם חושבים לבקר במקום חדש או לחקור תרבות שונה - אל תהססו! כנראה שלא תצליחו לדבר כמו המקומיים ביום הראשון (או אפילו בשבוע הראשון), אבל כל ניסיון הוא צעד נוסף בכיוון הנכון. הטיפ שלי: פשוט תחשבו על הלב שלכם ותנו לו להוביל אתכם בדרכים חדשות ומפתיעות.
בסופו של דבר, כשיש רצון אמיתי להתחבר ולהכיר לראשונה עמים שונים ותרבויות צבעוניות - הלשון כבר מתאמתת מצד עצמה ואולי תגלו דברים חדשים על עצמכם וגם על הסביבה שלכם בדרך.