לפני כמה חודשים, בזמן שצעדתי בשוק הפשפשים, עצרתי ליד דוכן של זכוכיות צבעוניות. משהו במשחקי האור והצל בעדינות פיתח בי סקרנות ואותו רגע חזרתי לחוויה שהזכירה לי איך הרבה פעמים בחיים אנחנו לא רואים את הדברים כמו שהם, אלא כמו שאנחנו רוצים לראות אותם.
במהלך השנים האחרונות, מרגע שהתחלתי להשתמש במשקפי ראיה, ניסיתי לשזור את הקסם הזה גם ברגעים שבהם אני לא חייב להסתמך עליהם. זה היה קל כשמדובר באנשים - תמיד יש זמן ולב לספור כל חיוך או מבט רחוב מפורסם. אבל בטבע? שם הבחנתי שבדרך כלל הראייה שלי הייתה מטושטשת; ציפורים בעמק עפו בפומבי אך הן נראו כמו כתמים רחוקים.
אז החלטתי לעשות מעשה ופניתי לאופטיקאי המקומי שלי. הוא הסביר לי על האפשרויות השונות שיש כדי לתקן ראיה וגם ממש התעקש שאני אנסה עדשות מולטי-פוקאליות שיאפשרו לי לראות קרוב ורחוק בו זמנית. בהתחלה חששתי; מה אם זה ירגיש מוזר? אבל אז החלטתי לנסות ולקחתי לעצמי משקפים חדשים.
והנה, הרגע המרטיט הגיע - בחופשה משפחתית באזור הצפון יצאנו לטיול בין ההרים והבקעות. כשנעמדתי לנצור טבע חדש עם המשקפים החדשים שלי, פתאום גיליתי עולם אחר לחלוטין: צבעים שלא ראיתי קודם לכן וחיים שבעבר היו טשטושים - הכל התחדד הפעם! הרגש היה כאילו קיבלתי מתנה חדשה שחיכתה לי שנים ארוכות.
אם יש משהו שלימדו אותי החודשים הללו זה שאופטיקה היא הרבה יותר מראיה פיזית - היא הדרך שלנו להבין ולהעריך את החיים עצמם. לפעמים צריך להסיר את המסך שמפריד בינינו לבין הייחודיות וזוויות המבט שרק מחכות שנגלה אותן מחדש.
ואתכם אני רוצה לשתף טיפ קטן: אל תחששו לבדוק אופציות חדשות לראיה שלכם! גם אם אתם חושבים שהכול בסדר, יכול להיות שתגלו שאתם יכולים לבצע שינוי שיהפוך כל יום לעשיר ומלא בפרטים קטנים שפשוט חלמתם לראות ככה... בצורה ברורה יותר!
העולם מלא בפרטים קטנים שממתינים לנו לצאת אליהם ולהתענג על היופי שלהם - רק נדרש לפעמים להתסכל דרכם מחדש.