חברים, אתם לא תאמינו מה קרה לי במהלך השבוע האחרון! עם כל האהבה שלי למכוניות קלאסיות, החלטתי להחזיר לחיים את הדגם הישן של אבא שלי - פיאט 124 ספיידר משנת 1973. זה היה חלום שרדף אותי שנים רבות. המכונית הזאת שייכת למשפחה כמעט חמישה עשורים והזיכרונות שאיתם היא מחוברת הם יקרים לי.
ביום ראשון התחלתי את הפרויקט וזרקתי כמה שעות בסדנה המקומית שאני עובד בה. חשבתי שזה יהיה פשוט, אבל יודע שהחיים לפעמים מזמנים הפתעות בלתי צפויות. התיישבתי על הקפיץ הקדמי, ניגשתי אליו ולהפתעתי גיליתי שהוא שבור לגמרי! זכרונות אבא התחילו להציף אותי כשהבנתי שאני לא סתם מתקן מכונית; אני מנסה לשחזר חלקים מהעבר.
במשך השבועות הבאים נהנתי מתהליך השיפוץ: החלפנו שמנים, צבענו מחדש דברים, והכי חשוב - דיברנו על חוויות משפחתיות סביב המכונית הזו. כל תיקון סיפר סיפור חדש ועוד יותר חשוב - הרגש טוב שהיה מאחוריו יכול רק לייצר עוד זיכרונות עתידיים.
אם אתם גם חושבים על שיפוץ או תיקון של מכונית קלאסית שקיימת במשפחה או שאתם אוהבים במיוחד, אל תהססו! זה לא תמיד קל וזה דורש הרבה סבלנות והשקעה בזמן ומאמץ. אבל כשאתם רואים את הגלגלים מתחילים להתגלגל שוב ואף פעם לא באותו הכיוון כמו לפני כן - יש תחושת תענוג שאין כמותה.
ואני ממליץ לכם לעבדו בשיתוף פעולה עם אחרים בתחום הזה; יש אנשים מיוחדים שפשוט אוהבים לשוחח ולשתף ידע על מכוניות ישנות ומוזיקליות שלהן. אל תשכחו לקחת איתכם מצלמה כדי לתעד תהליכים ולעשות מעין "יומן" לתהליך השיפוט שלכם.
יש משהו מאוד מרגש בכך שאנחנו מחזירים לחיים משהו שיש לו משמעות רבה מעבר לפיסות המתכת והצבע המקורי שלו. זו ההזדמנות שלנו להתחבר מחדש לותר מכל שנע במכונית הזאת בעבר ולהמשיך להעביר אותה לדורות הבאים.
אז חבר'ה, מי שעוד מתלבט - אייל פה וסופר לכם מניסיון אישי: אין כמו החוויה הזאת סביב חדוות השיקום ואני באמת מקווה שכל אחד ואחת מכם ימצא בראש ובראשונה לרצות להרגיש את זה גם!
נשתמע בפוסט הבא,
אייל