אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי למשרד של תרפיסטית. הייתי במצב רגשי לא קל, מתהלך בעולם כאילו אני רפאים - חי, אך בקושי קיים. אבא שלי תמיד אמר לי "אל תהיה חלש", אבל מה זה אומר? איך לא להיות חלש כשכל הלב שלי פצוע? אותה תרפיסטית קיבלה אותי עם חיוך חם, לא ניסתה לתקן אלא פשוט ישבה והקשיבה. במהלך השיחות גיליתי שהמחשבות הכבידו עליי היו הישרדותיות, טבועות בי שנים רבות. למדתי לקבל את הכאב כחלק מהמסע שלי. אם אתם שוקלים לפנות לתרפיסט, עשו זאת. לפעמים האור נמצא כשאנחנו משתפים אחרים בכאב. אל תהססו לשאול את התרפיסט שלכם שאלות - זהו תהליך של שותפות. בסופו של יום, כולנו כאן כדי לגלות יותר על עצמנו ולחבר את עצמנו לעולם סביבנו.
