אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי למשרד של תרפיסטית. אני כבר הייתי במצב רגשי לא פשוט, הרגשתי שאני מתהלך בעולם כמו רפאים - חי, אבל בקושי קיים. אבא שלי תמיד אמר לי "אל תהיה חלש", אבל מה זה אומר? איך לא להיות חלש כשכל הלב שלך פצוע?
אותה תרפיסטית קיבלה אותי עם חיוך חם שלא יכולתי להבין אז. היא לא ניסתה לתקן אותי או להציע פתרונות קסם; במקום זאת, היא פשוט ישבה מולי והקשיבה. הקשיבה בעניין ובסבלנות, כאילו כל מילה שיצאה מפי הייתה חשובה ועדינה כמו פרח בשדה.
במהלך השיחות שלנו, גיליתי שהרבה דברים שהכבידו עליי היו בעצם מחשבות הישרדותיות שהיו טבועות בי במשך שנים. בהתמודדות עם פחדים ומחשבות שליליות, הגעתי להבנה שהתהליך הזה הוא חלק מהחיים ואני לא לבד בו.
אחת התובנות הכי חשובות שלי מתקופה זו הייתה שעלינו ללמוד לקבל את עצמנו ואת הכאב שלנו כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו. ככל שפתחתי את הלב שלי לצער ולשמחה כאחד, התחילה להתגבש מחדש תמונת עולמי.
אם אתם חושבים לפנות לתרפיסט או שיש לכם קצת ספק לגבי התהליך - אולי תעשו זאת בכל זאת. גם אם נראה שאין אור בקצה המנהרה, לפעמים האור נמצא רק כאשר אנחנו מוכנים לשתף אחרים בכאב ובאמון שהם ידריכו אותנו בדרך.
ואני רוצה לסיים בטיפ קטן: אל תהססו לבקש מהתרפיסט שלכם שאלות או לבקש הסברים על הדברים שהוא מציע לעשות לאורך הדרך - תשקלו את ההתנסות כשותפות ולא כמערכת הוראה חד צדדית. בסופו של יום, כולנו כאן כדי לגלות יותר על עצמנו ולהרגיש שאנו מחוברים לעולם סביבנו.
אז כן - לפעמים צריך מישהו שימנע ממך ליפול ויאפשר לך למצוא מחדש את הצבעים בחייך.