לפני כמה שבועות נזכרתי בטעמים ובריחות של הבית שלי כשאני הייתי ילדה. אני זוכרת את סבתא שלי מתכוננת לבוקר יום שישי, כשהיא הייתה פורסת את הבצק על שולחן העץ המיושן במטבח שלה, תוך כדי שהיא מדברת איתנו בעדינות ומספרת סיפורים בני עשרות שנים. הלחם היה תהליך כמעט קסום בעיניי; איך קמח פשוט מים ושמרים יכולים להתמזג יחד וליצור משהו כל כך נפלא.
אז לקחתי את זה על עצמי - החלטתי שגם אני רוצה להיות חלק מהקסם הזה. השקעתי באפייה מודרנית והתחלתי ניסויים עם מתכונים שונים. מעסקאות עם חברים בפייסבוק ועד לחלוק מתכונים משפחתיים עם אישה שנמצאת מעבר לים, גיליתי עולם של טעמים וריחות שמחזירים אותי לילדות שלי.
האם אתם יודעים מה הדבר הכי טוב באפייה? זו לא רק התוצאה הסופית, אלא גם התהליך עצמו. כבר בכניסתו של הקמח למעבד המזון או לצלחת, מתחיל להיוולד לך פרק חדש לחיים שלך - פרק של סבלנות וניהול זמן. בתחילת דרכי נתקלתי בקשיים רבים: לפעמים הבצק לא תפח מספיק, או שהלחם יצא קשה כמו אבן (ולא כזו שניתן להסביר אותה). אך בכל פעם שאכזבתי את עצמי, שוב מצאתי חזרה אל המתכון וחקרתי אותו מחדש.
איזו תובנה גיליתי? שהאהבה היא החומר הסודי ביותר בכל מוצר שאנחנו מכינים! אם אתה שם בלב ובעשייה שלך אהבה - אז הלחם יוכל לדבר יותר מכל ספר אוכל מפורסם.
כל פעם שאני פותחת תנור והריח מפיץ סביבי ניחוחות חמימים ומשמחים, אני מבינה שיצרתי משהו הרבה יותר מלחם: יצרתי רגע משותף למשפחה ולהנאה שלנו ביחד.
אם יש לכם זמן פנוי ואתם רוצים ליצור קשר עם עצמכם ועם האנשים שאתם אוהבים - הקדישו שעה לבצק! והכי חשוב - אל תשכחו להוסיף בערך כפית של אהבה לכל שילוב בין חומרי הגלם שלכם!
נראה לי שהצליח לי לעשות מזה מסורת קטנה ואפילו הצטרפה המשפחה למיזם מלחמת הקמח שלי בסופי השבוע האחרונות... כי בעצם אין דבר יפה יותר מלראות כולם סביב שולחן האוכל חולקים לחמים טריים וחוויות חדשות. 🍞❤️