לאחרונה מצאתי את עצמי מתבונן בדרכי. החיים כאילו עברו לי מול הפנים, וכשהגעתי לתחושת ריקנות, החלטתי לקחת פנייה חדשה - הלכתי לסדנת יצירה. לא סתם יצירה, אלא סדנה שאיחדה בין אמנות לנפש.
ביום הראשון הגעתי עם חששות ותחושות של חוסר ביטחון. "מה אם אני לא אהיה מספיק טוב?" חשבתי לעצמי כשעמדתי מחוץ לדלת. אבל אז נכנסתי, והעולם פתאום נפתח בפניי כמו בפאזל שהיו חסרים לו כמה חלקים עד עכשיו. המדריכה קיבלה אותנו בחום ובחיוך רחב והזמינה כל אחד לשתף מה הביא אותו לשם.
בסדנה עשינו שימוש בחומרים שונים ליצירת פסלים. הרגשנו שזו לא רק עבודה ידנית; זה היה תהליך של חקירה עצמית. איך בעבודת החומר התגלו גם הקשיים שלי - רגעים של תסכול כשהפסל פשוט לא יוצא כמו שחשבתי, ושוב התרוממות רוח כשפתאום הצלחתי ליצור משהו שנראה אחרת ממה שציפיתי.
בסופו של דבר, בסוף שבוע אינטנסיבי ומרגש כזה, גיליתי שהאתגר הגדול יותר הוא לא במחשבה על התוצר הסופי אלא בתהליך הכוחני הזה שנקרא חיים וכל מה שמלווה אותו: השיחות עם האנשים שסביבי, ההתמודדויות האישיות והשיתופים הכנים שבורים בתוך מעגל קטן ונעים.
אם אתם מרגישים לפעמים שאתם זקוקים לרענון וחידוש פנימי או סתם רוצים לצאת למקום שיעורר בכם השראה - עזבו את החששות ופשוט תחפשו סדנא שמתאימה לכם! היו מוכנים לבוא עם ראש פתוח ולתת לעצמכם צ'אנס לגלות צדדים חדשים בעצמכם.
אפשר להיות אומנים בחיים שלנו גם בלי לדעת לצייר או לפסל - כל עוד יש לנו רצון ללמוד ולהרגיש באמת חיוניים.