כשהתחלתי ללמוד לנהוג, עמדתי מול המורה שלי עם לב דופק. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו על הכביש, השמש זרחה והשמיים היו בהירים. הוא ישב לצידי וביקש ממני לתפעל את ההגה. נשמע קל, נכון? אבל ברגע שהנחתי את הידיים על ההגה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה "איך אני לא אוהבת להרגיש כל כך חשופה".
אחד הלקחים החשובים ביותר שלמדתי בלימוד נהיגה הוא כמה זה קריטי להיות לא רק מודעת לכביש ולמה שקורה סביבך, אלא גם למצב שלך באותו רגע. לפני שנתיים בדיוק, ביום שבו הבנתי שאפשר גם לפחד ולהתקדם בו זמנית - לקחתי את האימון הבא שלי בשיא הקיץ המפנק והיה לי בן זוג נהיגה חדש: חבר קרוב שלי.
בהתחלה הוא היה קצת סקפטי לגבי היכולות שלי. זה היה כמה חודשים אחרי שפילסתי דרך בכבדות בין המעברים והעיקולים ברחובות העיר (ולא הרבה בצדדים!) ועדיין עם חרדות מפוסקות שרק מתפתחות בכל פנייה ופנייה. אך בשיחת נפש קצרה בינינו לפני שעלינו לרכב, החלטנו להתמודד עם הפחדים שלנו יחד.
כך יצא שבכל פעם שהרגשתי שאני מאבדת שליטה או שאת הדופק שלי עולה יותר מידי עקבתי פשוט אחרי הנשימה שלו. “אל תחשבי על הדרך הארוך”, הוא אמר לי בנינוחות במהלך נסיעה בירושלים בתוך מסלול מלא בעיקולים וגם במהמורות רבות - “תחשבי רק על הרגע הזה”. וידע שכך עשיתי ממש ברגעים האלו.
ואם הייתי צריכה לסכם באיזה טיפ קטן אחד מתוך החוויה הזו? זה יהיה: כשאתם מרגישים חרדים או הולכים לאיבוד תוך כדי נהיגה - קחו נשימה עמוקה ותזכרו שיש לכם אנשים טובים לצידכם אם תרצו אותם שם באמת.
לאחר סיום המסלול כולנו ציינו שינוי עצום בדרך שבה התקדמתי כאדם וכנהגת בעקבות אותו יום ידידותי להכנת כורסת הניהול הגמישה בנסיעותיי האישיות בהמשך הדרך. הראש פתוח יותר ואמון עצמי בסוף היום דווקא צמח בביטחון עצמי מחודש וענה לשאלה הגדולה של "כן אתה יכול".
אז כן, לימוד נהיגה זו לא רק טכניקה או רכישת רישיונות; זה למידה עצמית בדרכים שונות שאנחנו מתהלכים בהם בחיים עצמם!