בשבוע שעבר לקחתי את הבת שלי, יולי, לחוג חדש שהיא כל כך חיכתה לו. אחרי שיטוטים ארוכים בין האפשרויות (מהפנינג ריקוד ועד חוג צפרות), היא בחרה בסופו של דבר בבית הספר לאומניות לחוג ציור. כשהגענו למקום, הרגשתי קצת חששות: האם זה מתאים לה? האם היא תמצא חברות חדשות? וגם אני, האמא ההיסטרית שרואה את הילדה שלה פוסעת בדרך עצמאית לעולם חדש.
כשהגענו לכיתה, ראיתי את העיניים שלה נוצצות. הנשימה שלי נעצרה לרגע כשהמורה הציגה את שני הפסים הגדולים של הקנבס שעליהם יוכלו הילדים ליצור. יולי התיישבה על הכסא ופתאום הכל נשכח - השאלות שלי נעלמו והיא נכנסה לתוך עולם של צבעים ודימיון.
באותם רגעים פשוטים, גיליתי כמה חשוב לתת להם את ההזדמנות הזו לגלות חלק מעצמם שלא היה עד כה גלוי. לראות אותה מרוכזת עם מכחול ביד והחיוך המתרקם על פניה הוא משהו שאני לא אשכח לעולם.
ואני רוצה לשתף אותך בטיפ קטן: כשאתם מחפשים חוג לילדים שלכם - אל תהיו מקובעים על מה שאתם חושבים שזה צריך להיות. לפעמים החוג שהילד מבקש יכול להפתיע אותנו בדרכים שלא חשבנו עליהן ואפילו להשלים דברים קטנים בחיים שלנו כמבוגרים.
אני מאמינה שאפשר למצוא בשינוי הזה הזדמנות לדיאלוג חדש בינינו לבין הילדים שלנו וליצור זכרונות משותפים שיחזקו גם אותם וגם אותנו. אז אם אתם מתלבטים לגבי חוג - קחו רגע ובואו איתם בכיף!