לפני כמה שנים, כשהחיים שלי הרגישו כמו מסלול של רכבת הרים, הגעתי לתרפיסטית בפעם הראשונה. הייתי מלאה בשאלות שלא מצאתי להן תשובות - מהות חיי, מערכות היחסים שסבבו אותי ותודעה ששמרה על עצמי מנותקת. חבר טוב המליץ לי על טיפול והסביר שכאשר אנו מדברים עם אדם מקצועי, זה לא כמו לשוחח עם חבר קרוב; יש כאן מקום אחר לגמרי.
בערב הראשון שלה סימנתי ביומן את השעה ולקחתי נשימה עמוקה. כשנכנסתי לחדרה, הרגשתי שאני נכנסת לעולם חדש: קירות צבועים בצבעים רכים, מוזיקה מרגיעה ברקע ופינת ספרים שמזמינה לקרוא. היא קיבלה אותי בחום ונינוחות שלא יכולת לפספס - בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע.
לאורך הפגישות שלנו התחלתי להבין דברים על עצמי שעד אז הם היו מוסתרים מתחת לפני השטח. דיברנו על הילדות שלי, על ההחלטות שעשיתי ואפילו על החלומות שנדחקו במשך הזמן לעומת המציאות היומיומית הלוחצת. ככל שביליתי יותר זמן איתה, כך הבנתי שהקול הפנימי שלי זקוק לקצת יותר מתשומת לב.
באחד השבועות החלטנו לעבוד יחד על טכניקת כתיבה רגשות - היא הציעה לי לכתוב יומן של מחשבות ורגשות בכל יום למשך שבוע. בתחילה זה היה מאתגר; כל תהליך החיפוש אחרי המילים סיקרן אותי אבל גם העלה קשיים נפשייים שלא חשבתי שיצופו שוב אל פני השטח.
אבל במהלך אותו שבוע התחילו לצוץ רגשות שאולי לא באמת רציתי לראות או להרגיש. כשטיפלתי במה שנכתבה בכתב-היד שלי והתחברתי למילים, מצאתי עוצמה פנימית מדהימה שקודם לכן היתה מחוסרת קול.
טיפ קטן שאני רוצה לתת למי שמתחיל את הדרך הזו: אל תפחדו להיות חשופים ולשתף את עצמכם באמת ובתמים בתהליך הזה. כן, זו דרך קשה ולא תמיד נוחה; תהליכים כאלה יכולים להיות מלווים בדמעות וצער אך במקביל הם גם מזמנים רגיעה ושחרור עצום.
בסוף התקופה ההיא הבנתי שאת הכוח אני מוצאת בעצמי ואני לא צריכה לחפש אותו מחוץ לי יותר מדי פעמים - וזה אולי אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי שם: אנחנו פועלים מבפנים החוצה; כאשר אנחנו מקבלים ומבינים אותנו ממקום אמין ומשוחרר נדמית התמונות כולן בצורה שונה לחלוטין.
אז אם אתם חושבים לעשות את הצעד הזה ולהתחיל טיפול אצל תרפיסט/ית - לכו על זה! תנו לעצמכם הזדמנות לגלות צדדים חדשים של עצמכם ולצמוח מהמקום שבו אתם נמצאים כיום. החיים הם מסע ואין דבר כזה "מאוחר מדי".