לפני כמה חודשים, הסיפור שלי עם הדיאם המיותם שלי, אוסקר, קיבל תפנית בלתי צפויה. אוסקר לא היה רק חתול - הוא היה בן למשפחה. אחרי שנים של חברות כזו שאי אפשר לתאר במילים, גילינו שהוא סובל מבעיה בריאותית חמורה. הייתי בלחץ נוראי, והראש ברח למחשבות על כל התסריטים הקודרים שיכולים לקרות.
כשהגענו לוטרינר שלנו, נדב (שאני יכול להגיד עליו שהוא כמו משפחה), הרגשתי איך הלחץ מתחיל להתמוסס. היד שלו הייתה עדינה כשגילה את הבעיה של אוסקר והוא התקשר לי במונחים שהבנתי ואמר בלי להסתיר: "אנחנו נעבור את זה יחד". לא רק שהוא הציע טיפול מושלם אלא גם עזר לי להבין מה אני צריך לעשות בבית כדי לעזור לו.
זה נתן לי פרופורציות חדשות לגבי החיים ועם מי כדאי לחלוק אותם. הסתכלתי באוסקר כשהוא ישן על הברך שלי שם בחדר ההמתנה ולמדתי שזה לא רק חתול; זה חבר שהולך איתנו בהרפתקה הזו שנקראת חיים. כל פעם שאני רואה אותו מתגבר על מכשולים וממשיך להיות שמח כמו תמיד - אני מזכיר לעצמי שגם אנחנו צריכים לדאוג אחד לשני ולא לפחד לבקש עזרה.
אז אם יש לכם חיית מחמד שיש לה דאגות בריאותיות או פשוט אתם רוצים לדעת שהיא במקום בטוח - אל תהססו לחפש וטרינר שאתם מרגישים בנוח איתו. כי לצד הטיפול הפיזי, הוא גם יודע לתת חיבוק ריגשי בדיוק כשצריך.
לאחר הכל, הם לא רק מטפלים בבעלי חיים; הם מתמודדים עם העומק של אהבה אמיתית וחיבור שאין לו תחליף.
