לפני מספר חודשים, אחרי תקופה ארוכה שבה הרגשתי שהכל מזדחל לאט מדי בחיי, החלטתי שאני חייבת לשנות משהו. הייתי במצב רוח אפור, מחכה שמשהו יקרה כדי להוציא אותי מהשגרה שלי. אז ניסיתי ללכת למטפל.
בערב הראשון בקליניקה שלו, כשהנחתי את התיק הכבד על השולחן והרגשתי רגליים כואבות מהמדרגות שטרחתי לעלות, היו לי חששות רבים. האם זה באמת יעזור? במה אני צריכה לדבר? איך אוכל להיפתח בפני אדם שאני רואה בפעם הראשונה? אבל ברגע שנכנסתי לחדר וראיתי את החיוך המיוחד שלו ואת העיניים שמבינות בדיוק איפה אני נמצאת, הרגשתי קצת יותר בנוח.
מה שעזר לי הכי הרבה היה לא רק השיחות עצמן אלא גם הדרך שבה הוא ידע להקשיב. כל מילה שיצאה ממני הייתה כאילו מרקדת באוויר - ולא הוקלטו בהן תוויות או שיפוטים. פשוט דיברנו והמתנתי לתגובותיו; לעיתים הוא היה משיב בשאלה נוספת שהובילה אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם.
אחת הפעמים הוא שאל אותי: "אם היית מוצאת את הילדה הקטנה שבתוכך, מה היא היתה אומרת לך עכשיו?" המשפט הזה טלטל אצלי כמה דברים עמוקים בלב. זכור לי שבאותו רגע ראיתי בראש דמות של ילדה עם עיניים גדולות וחלומות אינסופיים שלא נתפסות בעסקי היום-יום שלי - פתאום הכל היה ברור יותר.
המילים האלה גרמו לי להבין שבעצם אנחנו לפעמים חסמים לעצמנו ומעברים של רגשות שלנו נעולים מאיתנו במשך שנים רבות. אז במקום לברוח מהם או לסגור אותן באיזשהו מקום אפל בלב, החלטתי להתחיל לפעול ולפתוח אותם לאט לאט.
אם יש לכם מחשבות נוספות על טיפול רגשי ואיך הוא יכול לשפר איכות חיים - אל תהססו לבדוק זאת! זה אולי נשמע מפחיד בהתחלה, אבל כל צעד שהעברתם קדימה עשוי להיות עוד אור קטן בדרך שלכם להתמודדות והעצמה אישית.
בהצלחה לכולכם!