השבוע גייסתי את כל המשפחה למשימה מיוחדת - יום ניקיון! לא, לא מדובר בניקיון הרגיל שבו מושכים לשון בפה ומקלפים עוד פיסת לכלוך מקירות הבית. הפעם רציתי שהניקיון יהיה חוויה, ולא סתם מטלה משעממת.
כשהתחלנו לסדר את הסלון, גילינו עולמות שלמים. בין הכורסאות והספות מצאנו צעצועים שאבדו לפני חודשים, ספרים ששכחנו מהם לגמרי וגם קלפי משחק שגרמו לנו להרגיש כמו ילדים שוב. בשלב מסוים גם נזכרנו שבעצם יש דברים שאנחנו שומרים בלי סיבה - קופסאות ריקות מזמן שכבר עבר.
עבודה עם בני משפחה יכולה להיות לא פשוטה לפעמים, במיוחד כשמדובר על כעסים ותסכולים שמצטברים באוויר יחד עם האבק. אבל במהלך הניקוי הזה קלטתי עד כמה אנחנו מחוברים בדיוק ברגעים הקטנים האלה - בצחוק בנוגע לצעצועים הישנים ובשיחות על הדברים שעוד מתנדנדים במחשבות שלנו.
אחרי שסיימנו לנקות את הבית והרווחנו תחושת סיפוק מדהימה מהתוצאה, החלטנו גם להסב תשומת לב לחלק החיצוני של הבית שלי. אז יצאנו כולם ביחד לחצר - אני והילדים מקדימה עם המגרפה ואשתי בתהליך עברית יסודית הכוללת השקיית עציצים ועיצוב מחדש של הגינה הקטנה שלנו. הופתעתי לגלות כמה רגישות יכולה להיות לתהליך הזה; לחזק את הקשרים בינינו דרך עבודה совместно (אז כבר חורג ממילים לועזיות), לאורך התהליך כולו.
וככה ביום אחד קטן צברתי תובנה גדולה - ניקיון הוא הרבה יותר מאשר לעשות סדר ולהיראות טוב מבחוץ. זה רגע לשיתוף פעולה אמיתי, לרגעי צחוק ולזיכרונות שנוצרים תוך כדי העבודה יחדיו.
אם אתם מתכננים יום ניקיון כזה אצלכם בבית, אל תשכחו לקחת איתכם קצת מוזיקה טובה ויחד עם זאת אפשר להתחיל בקטן - אפילו חדר אחד או מדף בספרייה יכולים להוביל לדיאלוג מרגש בין אנשים שאתם אוהבים באמת.