היה זה יום שישי שטוף שמש, ואני החלטתי להקדיש את הבוקר לשיטוט בשוק האוכל המקומי. נשאבתי לתוך הרעש, הצבעים והניחוחות המשכרות של ההתרחשות סביבי. כל פינה בשוק הייתה מלאה אנשים - מיפנים שמוכרים סושי מתקדם עד למטעמים מקומיים שהכינו אמא ואבא משכונת התקווה.
עברתי ליד דוכן קטן שבו עמד איש עם זקן אפור ועיניים חמות כנחלים. הוא הכין פיתות על מחבת ברזל לוהטת, ריחן התפשט באוויר כאילו הוא מלווה את הלב שלי למסע מרגש לחזור הביתה. כשהזמנתי פיתה עם כיצד - טחינה, חריף וסלט ירקות טריים - הוא הוסיף חיוך וקטנה על בצל מוחמץ שאותו לא הזמנתי בכלל. "זה יסגור את הפינה," הוא אמר לי במבט מאיר פנים.
כשלקחתי bite ראשון מהפיתה, הרגשתי שהתבלינים מגיעים לעמקי נשמתי. לדקות ספורות מצאתי את עצמי נסחף למחשבות המעמיקות ביותר; אוכל עבורי תמיד היה הרבה יותר מסתם מזון - זאת סוג של תרבות ושפה שאנחנו חולקים. אני זוכר איך בתחילת הדרך שלי כצעיר בוגר הייתי מתעלם מהרגעים הקטנים האלה ומתרכז רק במה שחסר לי או במה שאני רוצה להשיג.
ואז נפל לי אסימון: החיים הם כמו מנה טובה - יש בהם תיבול שצריך לדעת לזהות וליהנות ממנו בכל נגיסה.
אם כך גם אתם רוצים לגלות את התיבול שלכם בשוק האוכל הקרוב לביתכם, הנה טיפ קטן לסיום: תנסו להתנסות! אם משהו נראה לכם מוזר או חדש-אל-לרחובות שלכם, אל תהססו - קחו עוד ביס! כל ביס יכול להיות שער לעולם חדש ומרגש שעדיין לא גיליתם ותהיו מופתעים כמה פשוט למצוא הנאה בדברים הקטנים בחיים שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם נמצאים בשוק האוכל העירוני או בסופרמרקט השכונתי - קחו רגע לעצור ולהקשיב לכל מה שסביבכם. כי לפעמים, רק בדרך כלל בין הלחץ היומיומי מספיק לקחת רגע כדי לטעום חיים מחדש דרך אוכל טוב ואנשים טובים שעושים אותו בעבודת יד ובאהבה אמיתית.