בימים האחרונים, אני מוצאת את עצמי שוב ושוב ממתינה ליד הדלת של הבית עם חצי תיק אבוד ביד אחת וקופסה מלאה בזכרונות מהעבר ביד השנייה. כשעברנו לבית החדש שלי לפני כמה חודשים, חשבתי שהכל יהיה פשוט - לעבור דירה זה כמו לארוז ולהתפתח הלאה. אבל האמת היא שזה התגלה כהרבה יותר מסובך.
בין הספרים שצברתי במשך השנים לבין החפצים שיש להם ערך רגשי גדול (כן, גם לשולים של הסוכה שעשיתי בכיתה ה' יש מקום בליבי), מצאתי את עצמי בתוך ים מדמם של עירבול. לא יכולתי להמשיך לחיות ככה; הייתי צריכה למצוא פתרון לסדר.
לאחר מחקר קצר באינטרנט (שכלל בעיקר שאלות על "איך אפשר לברוח לכל הרוחות מכאן"), פניתי לעניין סידורי האחסנה. והנה מה שאני גיליתי: לפעמים הפתרונות הכי טובים נמצאים במקומות הכי בלתי צפויים.
מאותה נקודה ואילך, תכננתי כל חדר בבית ותהיתי איזה חפץ יושקף בו ומה המסר שהוא רוצה להעביר. הכנסתי את החפצים בצורה בה אפשר לראות אותם כאילו הם חלק מהבית ולא סתם דברים שאין להם מקום. אני זוכרת שפעם היה לי פחד פתאומי לפתוח קופסה ולגלות שהיא מלאה בשברים - היום זה מרגיש כמו מסע בכל פעם שאני פותחת אחד מהם מחדש.
אז החלטתי שכשאני מסתכלת על האחסן שלי כמקום שבו אני יכולה ללמוד יותר על עצמי ועל ההיסטוריה שלי במקום להתעלם ממנה ולדכא אותה - הכל מתממש באור חדש.
כך שצאו לי כמה טיפים מתוך הניסיון הזה:
1. יש דברים שלא צריכים ללוות אותנו - אל תחזיקו פריטים רק בגלל ערכם הרגשי.
2. קחו רגע לצלול לתוך הקופסאות שלכם! כל דבר שנושא משמעות יכול להיות חלון לעולם אחר.
3. נסו לקבוע יום בשבוע להפוך את סדר הדברים לנעים ואם צריך גם לבקש עזרה מחברים או משפחה - זה יכול להיות ערב כיף ברוח טובה!
בסוף, הצליח לי למיין לסוגי חוויות והתוצרים הם נפלאים - כי בעצם עשינו הרבה יותר מסתם סידור דברים, טעמנו חיים דרך החפצים עצמם וגלינו שגם אם אנחנו בסערה של כאוס לפעמים… תמיד אפשר להביא קצת אור וחום לסביבה שלנו ואפילו לעצב אותה מחדש כדי לטפח רגשיים חדשים ומעניינים לחיים שלנו.
לכולכם שיהיה בתים נעימים וסדור מענג!