לפני כמה חודשים, קיץ חם במיוחד, הייתי עם הכלבה שלי, לולה. היא תמיד הייתה כלבה מלאת חיים, רצינית ומלאה באנרגיה. אבל ברגע שהתחלנו את הבוקר שלנו בטיול בפארק, שמתי לב שהיא לא התנהגה כרגיל. במקום לרוץ אחרי כדור כמו שהיא עושה תמיד, היא נשמעה קצת מפוחדת והחלה להתכנס לתוך עצמה.
אחרי יומיים של דאגות ושל תצפיות שלא הניחו לי את המנוחה, החלטתי לקחת אותה לוטרינר שלנו - אילן. אילן הוא לא סתם וטרינר בעיני; הוא סוג של חבר משפחה. כשאנחנו נכנסים לדלת שלו, אני מרגיש איך הלחץ מתחיל לרדת מידית.
המשרד שלו קטן ונעים - מזכרות מכלבים חתומות בתמונות מתוקות נראות בכל פינה. וכשהגענו שם בסופו של דבר לאחר המתנה קצרה (כי כולם יודעים שחתולים לעיתים קרובות טועים במועדים), הוא קיבלת אותנו בחיוך רחב ובשיחה קלילה על מה שקרה ללולה.
האמת היא שאני חושב שאני למדתי ממנו גם דברים מעבר לרפואה עצמה: איך להיות בקשב בעניין ובאהבה לכל בעל חיים שנכנס למשרדו. הוא לקח את הזמן לבדוק את לולה בעדינות ודאג להסביר לי צעד אחר צעד מה ההשערות ומה הבדיקות שהוא ממליץ לבצע.
בסוף מתברר שקצת חום וקצת אלרגיה לשמש עשו לה שריטה בלב - ואני פשוט צריך להיות עירני יותר עם האוכל שלה והחשיפה שלה לחום גבוה בזמן הקיץ הישראלי הכבד.
אבל מה שזכור לי בעיקר מביקור הזה זה לא רק התהליך הרפואי אלא תחושת האמון שהייתה בי אליו - היכולת שלו להפיג חששות ופשוט להיות עוד אדם שאכפת לו. יש משהו מאוד נוגע בלראות מקצוען שעושה את עבודתו מתוך אהבה ואחריות ולא רק בשביל כסף או מספרים.
טיפ לסיום: כשאתם בוחרים וטרינר, חשוב לבחור מישהו שאתם סומכים עליו ושמשדר לכם רוגע בשעת דאגה. לפעמים אין דבר יותר מרגיע מלדעת שיש לצדכם איש מקצוע שיודע להבין אותך ואת החבר הפרוותי שלך בלי מילים רבות.
אני ממליץ לבדוק המלצות מחברים ולדלג על אלה שאין להם גישה אנושית אמיצה עם בני הזוג האמריים שלכם.