כשהשמש מתחילה לעלות והאור הראשון חודר דרך החלון, אני יודע שכבר הגיע הזמן לשוטט בממלכת הקפה שלי. יש לי מסורת קטנה - בכל בוקר אני עובר דרך אותו בית קפה קטן ברחוב הראשי בעיירה שלנו. זה לא סתם מקום; זו פינה מיוחדת שאני שמרתי לעצמי.
באחד הבקרים החמים של סתיו, נכנסתי לבית הקפה כמו תמיד, ולא יכולתי שלא להבחין באישה מבוגרת שנשאה בידיה כוס קפה steaming ואפרסק טרי. היא התיישבה ליד השולחן שעל יד החלון ופשוט הסתכלה על הרחוב. בערך חמישה מטרים ממני היא פתחה שיחה עם הברמן הצעיר שבדיוק הכין את דרינק הבוקר שלו.
“אתה יודע,” היא אמרה וכונתה בספורטיביות בגילוי לב, “קפה הוא הרבה יותר משניים וחצי מדליקים וסוכר.” ואז היא התחילה לספר לו איך כל בוקר שלה מזה שנים רבות מתחיל בשוטטות סביב בית הקפה הזה עם כוס קפה ביד לצד פיסות לחם טרי שהן המקלחות להנאה אמיתית.
אז כמובן שזה עורר לי זיכרונות - ימים בהם הייתי יושב בבתי קפה שונים בתל אביב ובחיפה אחרי יום עבודה ארוך ומעייף או מפגשים עם חברים כשכוס מעוצבת מחכה לנו על השולחן. גילוּי הקסם שאני מוצא בקפוצ'ינו או במשקה קרמה-בָּרוֹן שנלחמים יחד כדי להציף אותי ברגשות מתוקים ועמוקים ממש כמוזיקה מנוגנת בלב.
אני חושב שיש משהו מאוד יפה במה שאנחנו מייחסים לקשר שלנו לקפה בחיים שלנו. זה יכול להיות בעיקר רגעים קטנים: שיחת דמדומים עם אדם אהוב שלא ראינו זמן רב או אפילו לבד בירה בכספת בזמן סערת רגשות פנימיים אנחנו מגיחים אל האור דרך ניחוחות החם של המשקה הנבחר.
ומה הטיפ? תנו לכל כוס להיות מיוחדת; אל תהפכו אותה לשגרה יומיומית בלי תשומת לב אמיתית לרגע. שימו מוזיקה שאתם אוהבים, אולי לקרוא ספר שאוהבים תוך כדי לגימה מהקנקן שלכם או פשוט ליהנות מהמראה שסביבכם. כל לשתיית קפה יכולה להיות חוויה שמשמחת את הלב אם רק נסכים להקשיב ולהרגיש אותה מחדש בכל פעם מחדש.
אז בפעם הבאה שתפסו לכם כדורים והיא מופיעה לאיזה מקום בילוי נטוש בעיר שלכם - אל תהססו להתיישב ולשתף את הרגע הזה גם עם מישהו זר לידכם… כי קוף עולה בלילה אבל כשמדברים על החיים בצורה הכי טבעית ונוגע לנו אז היסודות נראים כך, מדברים בצבע!